גרינשטיין, מנשה-ירמיהו

בן פרידה ובן-ציון, נולד ביום כ"ג באייר תרפ"א 31.5.1921)) בתל-אביב. את אמו אהב והעריץ למעלה מהרגיל. משסיים את בית-הספר העממי "תל-נורדוי" למד בבית-הספר החקלאי בגבעת השלושה ונבחן בבחינות-הבגרות בתיכון "גאולה". היה חבר בהסתדרות "הנוער העובד" וכחניך תנועת-העבודה הצטרף כבן 14 ל"הגנה", מאוחר יותר שירת כנוטר בירושלים, בהרטוב וברמת רחל ובו-בזמן למד שנתיים בפקולטה למדעי-הרוח באוניברסיטה העברית והתמכר במיוחד ללימודי הפילוסופיה. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ועם ייסוד החי"ל – החטיבה היהודית הלוחמת ("הבריגדה") – עבר לשורותיה. הוא שירת באיטליה ובהולנד והשתתף בעיתון החטיבה (כמתרגם המברקים של "רויטר"). בהולנד נפגש עם פליטי המחנות והגדיל לעשות לטובתם ולהצלתם. מתוך אגרותיו הרבות והלבביות אל אמו אפשר לעמוד על פרשת חייו, גבורתו, מסירותו, נכונותו ורוח הקרבתו של איש החי"ל במלחמת-העולם השנייה. מכתביו היו חדורים רוח של אהבה, פקחות, מסירות לעם ולארץ ועלתה מהם דמות אדם צנוע מאוד ועניו. בקבלו אות-הצטיינות על עזרתו לחבר בקרב לא התגאה בו. עם שובו לארץ פתח יחד עם חבר בית-מלאכה קטן לתיקון אופנועים. אבל עם החמרת המצב נקרא שוב לשירות פעיל. היה מדריך אימונים ב"מחנה-יונה". עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא והיה רס"ג בחטיבת "גבעתי" בתל נוף. היה עליז מאוד ובכל המצבים הקשים ידע לבדח את דעת חבריו לנשק. ביום כ' באייר תש"ח 29.5.1948)) נספה בתאונת-דרכים בעת שהגדוד נע בלילה דרומה, לעצור את המצרים שחנו אז בסביבות אשדוד. מנשה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.