בנם של חדוה וגדעון. אברהם (אבי) נולד בפתח תקווה, בבית חולים "השרון", ביום כ"ד באב תשנ"ג (11.8.1993). אח תאום של ענבל. הוא נקרא על שם סבו. אבי היה ילד שובב, מצחיק, חכם מאוד וסקרן, סיפרו הוריו. הוא גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית ספר יסודי בעיר, בחטיבת ביניים על שם רשיש ובתיכון העירוני על שם גולדה מאיר. אבי גדל מוקף חברים ואהבה. הכול הכירוהו כאדם טוב, משקיע ויצירתי, אשר תמיד חשב ופעל באופטימיות גדולה. לקראת סיום הלימודים הוא הכיר בתיכון את מי שהייתה לבת זוגו האהובה עד נפילתו, מלורי וולטר. כשהגיע לתיכון החל ללמוד באופן מקצועי לנגן בגיטרה. תחילה למד על גיטרה ישנה שהייתה בבית, בהמשך עבר לגיטרה חשמלית ואף היה לנגן בס בלהקת "פריזמה". יחד עם הלהקה זכה להופיע במופע המרכזי בראשון לציון ביום העצמאות – "רוק עצמאות". אבי אהב ספורט, בעיקר כדורגל, ואהד את קבוצת הכדורגל "הפועל פתח תקווה". מגיל צעיר התחנך על ערכי אהבת הארץ, והיה לו ברור שיתגייס לשירות קרבי. בסיום י"ב הגיע לביתו צו הגיוס עם השיבוץ לחטיבת הנח"ל, חטיבת חיל רגלים כפי שרצה, ואבי שמח על כך והתרגש מאוד. ביום 23.11.2011 התגייס לצה"ל והגיע לגדוד "שחם" 931 בחטיבת הנח"ל. הוא עבר מסלול מפרך של טירונות, אימון מתקדם ופלוגת מסלול בחברון ואז קיבל את סיכת הגדוד ועלה לפלוגה הוותיקה, המבצעית. במהלך השירות נשלח לקורס צלפים, אותו סיים בהצלחה. בהמשך שירותו אבי קיבל ממפקד הגדוד, סגן-אלוף שרון, אות הצטיינות על תפקודו בפלוגה. במהלך השירות הוא הועלה לדרגת סמל ראשון ובתחילת 2014 מונה לשני תפקידים מוערכים – קשרו של סגן מפקד הפלוגה, וסגנו של הרס"פ (רב סמל פלוגתי). אבי נהנה מתפקידיו, השקיע בהם וביצע אותם ביצירתיות ובהצלחה רבה. גלעד, מפקד הפלוגה של אבי, סיפר: "אבי, זמן קצר אחרי שהגעתי הצביעו עליך מפקדים ולוחמים, תמיד הציגו אותך כלוחם המצטיין של המחלקה ואחד הלוחמים הכי טובים בפלוגה, אולי הטוב ביותר בה … כל המפקדים שעברו במחלקת הפטרול רבו עם מי תעלה לסיורים. ידעת להשאיר פינה שקטה למפקדים. הצטיינת בכל משימה, עמדת הכי טוב בכל מסדר. היית לוחם לדוגמה … היה כל כך טוב לראות אותך, לוחם שאינו בוגר קורס מ"כים (תקלה!) מתנהג בצורה כל כך אחראית ומקצועית. מישהו שהגיע מתוך הלוחמים ונכנס למפקדת הפלוגה בשביל הלוחמים. נכנסת בשלב מוקדם יחסית למפל"ג והיית תקופה ארוכה יחד עם הסגל של מרץ 2011 אבל הרמה שלך, האחריות שלך, כמה שהיית ראוי לתפקיד גרמה לאפס התלבטויות לגבי המיקום שלך והמשימות שקיבלת כסרס"פ. ההחלטה בסופו של דבר על התפקיד שלך לא הייתה קשה: קשר סמ"פ וסרס"פ, השילוב של לוחם שנמצא ראשון בכל מקום יחד עם הסמ"פ ומהצד השני הסרס"פ, הבן אדם שידאג ללוחמים, שלא יילך לישון עד שכל לוחם יקבל מה שצריך … אבי, לא אמרתי לך מספיק כמה הייתי גאה בך, כמה הצטיינת בתפקיד שעשית אותו, תמיד היה לך אכפת איך הפלוגה מצטיירת. כמה הלוחמים שמחים ולא 'שבורים' כהגדרתך … הלוחמים הרגישו שאתה באמת איתם כי כך באמת היה… אבי, כשאני חושב עליך עולים בי הערכים שהיו כל כך חשובים לך. אבי לא היה ביישן או שתקן, כל מה שחשב שלא נכון או שמפריע לו ישר ידע להגיד ולומר. ריכזתי ממש בקצרה את הדברים שאבי לימד אותי: א. רעות. אי אפשר להתחיל בלי זה כשאני חושב עליך. היית חבר תמיד לויאלי ללוחמים שאיתך. חשבת עליהם ואהבת אותם … ב. חריצות ועשייה. לא יושב לרגע. כבוד מקצועי למה שאתה ולמה שאתה מייצג והכול מתוך דוגמה אישית, לא הייתה משימה שלא עשית. היית מופת לאיך מתנהג לוחם – מפקד בצה"ל. ג. כבוד לפלוגה – רוח לחימה. גם ברגעים הכי קשים, הכי משביזים, הרמת את הרוח, שרת את השירים של הפלוגה. עבדת ימים ולילות שהפלוגה תהיה הכי יפה בגדוד … אני רוצה להודות לך על הזכות להיות המפקד שלך. היית הלוחם הטוב ביותר בפלוגה. גאה שפיקדתי עליך וגאה שנלחמתי לצידך". סיפר חברו של אבי לשירות, דנון: "היית פרפקציוניסט. אם זה בעבודה שלך כסרס"פ ואם זה כקשר ס'. אני זוכר שהיינו באלון מורה, עוד יום שגרתי של עבודה, כולנו על חצי ב', כל אחד מתעסק בשלו – ואז החמ"ל כרז שיש מחבל באיתמר. תוך כמה שניות כבר היית על מדים וציוד מלא, מוכן לנסיעה … כשחזרתם מההקפצה מה שכולם דיברו עליו לא היה 'המחבל המזויף' מאיתמר, אלא על כמה מהר אבי הספיק לעלות על ציוד ולהיות מוכן. עוד דבר שאני זוכר טוב, זה שבין ביקורת לביקורת נכנסת יום אחד למטבח והחלטת לעשות לו יום טיפול לא רגיל. קראת לכמה תורנים, ובמשך יום שלם לא נחת לרגע עד שהגעת למצב שרצית. המטבח היה נקי כמו חדש. היית מיוחד. למרות שהיה לך כוח ויכולת בתור מפקד לתת משימות לחיילים ולוודא אותן אחרי כמה זמן, עבדת יחד איתם, הזעת איתם והיית חלק מהם. זו עוד אחת הסיבות שכל כך היית אהוב על כולם. כי קודם כל היית בן אדם. היה אכפת לך מכל חייל וחייל כאילו היה החבר הכי טוב שלך". בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. סמל ראשון אבי גרינצויג נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ח בתמוז תשע"ד (25.7.2014). על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ורעות, הוענק לו אחרי נפילתו ציון לשבח של אלוף הפיקוד: "… הפלוגה המבצעית של גדוד 'שחם', שבה מילא סמל ראשון אבי (אברהם) גרינצויג, תפקיד קשר של סגן מפקד הפלוגה, הונחתה לירות אמצעִי לחימה כדי לפרוץ דרך בתוך רחוב. במהלך ההכנות לירי אמצעי הלחימה, נורה אל הכוח טיל נגד טנקים, לוחם אחד נהרג ושניים אחרים נפצעו. מיד לאחר מכן נפתחה אש מקלעים והושלכו רימוני רסס אל שאר הלוחמים. באותה עת, שהה סמל ראשון אבי, עם מפקדו, סגן מפקד הפלוגה, במבנה סמוך… ומיהר להגיע למקום. בהגיעו לנקודת האירוע ראה לוחם נוסף ובכוחות משותפים הם החלו לפנות את הפצועים והכול תחת אש המחבלים… הוא מיהר לשוב לשדה הקרב כדי לסייע לפצועים נוספים. בפעם השנייה, בה ניסה לפנות פצוע נוסף, הוא נפגע ונפטר מפצעיו בהגיעו אל גדר הביטחון המפרידה בין מדינת ישראל לבין רצועת עזה. " אבי היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה, פתח תקווה. הותיר הורים, אחות תאומה, ואת בת זוגתו מלורי וולטר. ענבל, אחותו התאומה של אבי, שאף היא שירתה בנח"ל, ספדה לו: "אחי התאום, חצי ממני שהלך. אני יושבת מול דף ריק ולבן וככה אני מרגישה שהלב שלי כרגע. הלכת והשארת אותי לבד. תמיד היינו שניים. תאומים. חברים קראו לי אבי שתיים ולך ענבל שתיים. הייתי כל כך גאה בך. כל כך רצית להתגייס לנח"ל וכל כך התרגשת כשידעת שתלך לחטיבה הירוקה. בסופו של דבר, גם אני הייתי חלק ממנה בשירות שלי. בכל פעם שהייתי אומרת שאני אחות של אבי מנובמבר 2011, אנשים היו מתחילים להתרגש. כל כך היית אהוב על כולם. החזקת ככה כמעט שלוש שנים, קווים ואימונים ויציאות מעטות ואנחנו שמחכים לך בבית. התגאיתי בך שאתה משלים שירות מלא כחייל קרבי. ידעתי כמה שזה קשה וכמה כולם סביבך מעריכים אותך … תמיד בסרטים אומרים שתאומים מרגישים אחד את השני. אני מרגישה שעכשיו טוב לך ומבטיחה לך שתמיד תישאר עם כולנו בלב ואף אחד כאן לא ישכח אותך ."אנחנו אוהבים אותך. נוח על משכבך בשלום סא"ל ישראל שומר, מפקד מחטיבת הנח"ל ספד לו: "אתה אבי, כמו חבריך ליחידה ולחטיבה, היית חדור מוטיבציה. פעלת לפי הערכים עליהם חונכת בבית הוריך. שימשת דוגמה ומופת. לעולם נזכור את הדקות לפני היציאה לקרב ואת דבריך שנאמרו בחיוך: הקו האדום מבחינתך הם הטילים ששוגרו לעבר עירך פתח תקווה". אבי וחבריו החליטו ביניהם לפני הכניסה לרצועת עזה שיקעקעו על גופם את האות הראשונה משמו של מי מהם שייפול בקרב, ואכן החברים קעקעו על גופם את האות A אחרי נפילת אבי. כתבה מלורי, חברתו של אבי: "לילד הכי יפה בעולם, החבר הכי טוב שלי, גוש של אושר שלי, זה בערך המכתב האלף שאני רושמת לך מאז שנהרגת. וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני כבר לא יודעת מה לרשום, אני מוחקת ורושמת כבר עשר פעמים … היית מדהים. אתה עדיין מדהים. בשבילי זה תמיד יהיה עדיין. אני לא חושבת שקיים עוד בן אדם כמוך בעולם, אני תמיד אמרתי לך את זה עוד מלפני כל הסיוט הזה. אני גם חושבת שמגיע לכולם לדעת את זה, במיוחד שאתה כבר איננו. מדהים וטהור, זה מה שאנשים צריכים לדעת עליך. השארת אחריך הרבה מעריצים. הייתי מעריצה שלך, כל כך גאה בזה שאתה חבר שלי… הרבה אנשים הרגישו ככה סביבך, תמיד היית מחייך, תמיד היית אומר עם החיוך הזה שלך 'הכול טוב, יהיה בסדר' גם אם זה המשפט הכי לא מעודד בעולם, ותמיד אמרתי לך את זה, אבל כשזה בא ממך זה הרגיש קצת שונה, כאילו באמת הולך להיות בסדר. הפעם לא היה בסדר. השארת אחריך הרבה אנשים שכואבים את מותך. זה אפילו לא נשמע הגיוני באותו משפט. אף אחד לא רוצה להאמין שאתה באמת איננו, זה פשוט לא פייר שזה היית אתה צריך ללכת. מי קבע בכלל שתורך למות? זה פשוט לא נקלט. החור שיש לי בלב רק מתעצם מיום ליום והלבד הזה שאני מרגישה רק גורם לי לדקירות בחזה. הכי עצוב זה שהבן אדם היחידי שהיה מבין מה עובר עלי כרגע זה רק אתה ואתה לא פה. היית כל כך טוב, היית החבר הכי טוב שלי, זה פשוט לא הגיע לך. אין עוד אנשים כמוך בעולם, הייתי כל כך ברת מזל, לא הייתי מוותרת על שנייה אחת איתך. התבגרנו ביחד. כל כך השתנית בשנים האחרונות, נהיית גבר אוהב, אכפתי והגון, כבר לא היית ילד שמחפש לעשות שטויות. הצבא, הקרבי הזה שנהיית, שינה אותך לטובה. יש משהו בכם הקרביים שאני תמיד אסתכל מהצד ואעריץ … תודה על השלוש שנים הכי מדהימות בחיים שלי, שעיצבו אותי לבן אדם שאני היום. תודה שלימדת אותי מה זה לאהוב ולהיות נאהבת. בחיים לא אשכח את זה". המשפחה הקימה אתר אינטרנט לזכר אבי, ובו סיפור חייו, אלבום תמונות, כתבות עיתונות שפורסמו אודותיו ודברים לזכרו, דברים שכותבים חברים וגם רבים שכלל לא הכירוהו. בכניסה לאתר מושמע השיר "אני גיטרה" שכתבה נעמי שמר בביצוע דודו טסה, ביצוע שהיה אהוב על אבי. מילים מהשיר גם נחרטו על מצבתו של אבי. מתוך השיר: "אני גיטרה / הייתי פעם עץ אולי / ובתיבת התהודה / אני זוכר את / כל מי שניגן עלי / ואני אומר / תודה". בראש האתר ציטוט מתוך "הנסיך הקטן" שכתב אנטואן דה סנט-אכזופרי: "אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזשהו מקום". באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכר אבי ובה, לצד תמונות רבות שלו, מפרסמים בני משפחה וחברים דברי זיכרון ופרידה והודעות על אזכרות.
