גרינס (גרינט), דוב (ברל)

בן רבקה ושלמה, נולד ביום י"א בשבט תרע"ו (16.1.1916) בעיר אוסטראבה שבחבל ווהלין (אז – רוסיה). הוא סיים בית-ספר עממי, ובגיל צעיר החל לעבוד ולעזור לאביו. את בשורת הציונות שמע לראשונה מפי אחיו הגדול ממנו והתקנא בו בלבו, והמטרה נראתה בעיניו רחוקה מאוד. בינתיים פרצה מלחמת-העולם השנייה על כל גזירותיה וזוועותיה, אך הוא זכה להישאר בחיים. לאחר המלחמה עבר במינכן שבגרמניה הכשרה צבאית ובעיצומה של מלחמת-העצמאות, ביום 15.8.1948, הגיע לארץ והתגייס מיד. הוא שירת בחטיבת הנגב. חודשיים הספיק להיות בשירות. בפעם הראשונה בחייו הרגיש את עצמו בן-חורין על אדמה חופשית והביע רגשותיו אלה בדברים מלאי התלהבות לאחיו שהתיישב בארגנטינה. צר היה לו שעדיין אינו שולט בשפה העברית, אך היטיב להבין את רוח הארץ ויופיה. השתתף עם גדודו במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ונפל בהתקפה על עיראק אל-מנשיה ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948). ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.