גרינמן, בן-ציון (תמים)
בן חנה וחיים, נולד ביום י"ח בטבת תשי"ז (25.12.1956) בעיר קייב, בירת אוקראינה. הוא למד בבית-ספר בעירו וגם כאשר החל לעבוד כשוליה בבית-חרושת המשיך ללמוד בבית-ספר ערב. החלום לעלות לישראל נולד אצלו אחרי מלחמת ששת הימים כאשר שמע את שירי הארץ בשידורי "קול-ישראל". כנהוג ברוסיה, היה רשום בלשכת הגיוס של הצבא האדום עוד בטרם מלאו לו 18 שנים, אך הוא אמר להוריו: "לא אלך לצבא, אשב בבית-הסוהר ואחר-כך אעלה לישראל". היה לו אופי חזק והחלטי וכאשר החליט דבר-מה היה מממש את החלטתו בצורה אמיצה ובוטחת וכך, ביוני 1975 עלה רוני (זה היה שם החיבה שלו) עם הוריו וסבתו הזקנה והחולה לישראל. אחותו, בעלה ובתם הקטנה נשארו באוקראינה. רוני לא הסתפק בכך שעלה לארץ היהודים, ושלושה ימים לאחר עלייתו פנה לרב ומוהל שערכו לו ברית-מילה כדת וכדין ובד-בבד עיברת את שמו מברוניסלב לבן-ציון. על מנת להתערות בארץ הגיע בן-ציון לאולפן בקיבוץ עין המפרץ שם למד עברית ועבד במשק הקיבוץ. כאשר שליטתו בשפה העברית הגיעה לרמה מספקת עד כדי רצון חזק לכתוב שירים בעברית נתקבל בן-ציון למכינה בטכניון בחיפה, אך החליט להתגייס לצה"ל ולמלא את חובתו למולדתו החדשה, כפי שאמר לאביו: "אני חייב קודם כל לתת ורק אחר-כך לקבל, אתגייס לצבא". ועוד אמר: "אבא, אם תלך ללשכת הגיוס ותגיד שאני בן יחיד לא יגייסו אותי, אך במקרה הזה לא יהיה לך בן". בן-ציון גויס לצה"ל במאי 1975 והתנדב לצנחנים. למרות קשיי הטירונות והאקלים הישראלי שלא היה מורגל אליו, השתדל בן-ציון ככל יכולתו למלא את המוטל עליו, כשאר חבריו לנשק, ואף הועלה, בפברואר 1977, לדרגת רב-טוראי, לאחר שסיים קורס מ"כים. הוא המשיך לשרת ביחידת הצנחנים עד שאיבד את הכרתו במסע מפרך והפרופיל הרפואי שלו ירד. בן-ציון הועבר לחיל-השריון, עבר קורס מפקדי טנקים ומפקדי נגמ"שים והמשיך להשתלם בשפה העברית במסגרת קורסים מיוחדים לעולים בצה"ל. בחודש אוקטובר 1977, לאחר שסיים בהצלחה קורס מיוחד, הועלה לדרגת סמל. בשנת 1978 השתחרר בן-ציון מהשירות הסדיר, עבר בחינות כניסה לאוניברסיטת חיפה ונתקבל לחוג למדעי המדינה. הוא היה סטודנט מצטיין, ובמקביל למד בקורסים מתקדמים לאנגלית ולעברית. הוא התחיל לכתוב שירים, אבל היות וחשב שכדי להיות משורר עליו להכיר טוב יותר את המדינה ואת תושביה, עזב את האוניברסיטה בשנת הלימודים השנייה וביקש להתקבל לקיבוץ חולתה. עקב מות סבתו האהובה, שהיה קשור אליה מאוד, עזב את הקיבוץ וחזר לביתו. את פרנסתו מצא כשומר לילה במפעל בטחוני ובזמנו הפנוי קרא וכתב. תקופה מסוימת עבד בבית-הדואר המרכזי בחיפה. אותו זמן אף התרועע עם חסידי חב"ד, הירבה לבלות במחיצתם עד שגמלה בו החלטה להתקבל לישיבת חסידי חב"ד בצפת, להתקדם בלימוד תורני ולקבל סמיכה לרבנות. מלחמת שלום הגליל קטעה את שאיפותיו. ביום 6.6.1982, יום פרוץ המלחמה, נקרא בן-ציון לשירות מילואים כמפקד נגמ"ש נושא מרגמה. חמישה ימים לאחר מכן, ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), לחמה פלוגתו בגיזרה המזרחית, בכפר שמדרום לבאב-אל-ואד. הפלוגה נכנסה לכפר בלילה ונתקלה באויב מחופר ועקשני שפתח עליה באש תופת. כמה מהחיילים התבצרו בתוך אחד הבתים ובן-ציון הוריד את המקלע מהנגמ"ש הפגוע וחיפה באש חזקה על חבריו. תוך כדי לחימה נפגע בן-ציון בצרור כדורים ונהרג. בן 25 שנים הוא היה במותו. סמל בן-ציון הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים של שר הביטחון נאמר: "סמל בן-ציון גרינמן נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל באזור בקעת הלבנון. היה חייל מצויין, מסור לתפקידו, לחבריו לנשק. כל מי שהכירו אהבו;" מפקד יחידתו כתב עליו: "בן-ציון ניחן בתכונות של מפקד מעולה, התבלט משכמו ומעלה, כאדם הדבק במטרה. הוא מילא ההוראות שהיו בידיו בקפידה רבה, היה ער, התעניין בסובב אותו ולא היסס לשאול ולחזור ולשאול עד שידע על בוריו מה שלפניו. בעת ביצוע משימותיו ראה לנגד עיניו קודם כל את אחריותו לצוות. כמפקד השרה ביטחון על פקודיו והיה להם למופת. הוא היה נעים הליכות ויחסיו עם אנשי הגדוד בכלל ועם המחלקה בפרט היו לדוגמא. יחסים אלה התקיימו גם מעבר למסגרת הצבאית, בחייו האזרחיים".
