גרינולד, דוד
בן ברכה ואהרון, נולד ביום כ"ח באלול תשכ"ד (5.9.1964) ברמת השרון. הוריו, ניצולי השואה, עלו מהונגריה. דוד היה בן יחיד לאביו, ואילו מאמו היו לו שני אחים מבוגרים ממנו. דוד למד בבית-הספר היסודי "אורנים" ברמת השרון, בחטיבת-הביניים על-שם קלמן, וסיים את בית-הספר התיכון בתל-אביב "יד סינגלובסקי". הוא היה נער עליז, חברותי ומלא הומור. תחביביו היו ספורט, בולים ותקליטים. ביום 28.10.1982 התגייס דוד לצה"ל. בתחילה הוא ניסה להתקבל לשירות בקומנדו הימי. כשנדחה משירות זה התנדב דוד לשרת בחיל-הצנחנים. כבן יחיד לאביו הייתה לו הזכות לשרת ביחידה עורפית, אבל הוא עשה כל שביכולתו כדי לשרת ביחידה קרבית. כשהתברר בצה"ל, שאביו לא חתם על הסכמתו שבנו ישרת בחיל-הצנחנים, ניתנה הוראה להעבירו ליחידה עורפית. אבל דוד התנגד לכך בעקשנות. הוא כתב לראש אכ"א: "הגעתי עם מוטיבציה מלאה לבסיס טירונים, בהרגשה שהנה סוף סוף אני יכול לתרום משהו… לפני מספר שבועות הגיע מכתב ובו רשום שאסור לי לשרת ביחידה קרבית, כיוון שאני בן יחיד לאבי. כשנודע דבר זה ירדה לי המוטיבציה. כל מה שהשקעתי עד היום פשוט יורד לטמיון… דוקא ימים מספר לפני העלייה ללבנון קורה הדבר. איך אסתכל בפניהם של חברי?… כל בקשתי היא שתעזור לי להגיע לתפקיד מעניין בצה"ל". עקשנותו של דוד שברה את התנגדות אביו. האב ויתר והסכים לשירות בנו בחיל קרבי. דוד חזר ליחידת הצנחנים בשמחה. מפקד היחידה סיפר על כך: "מאושר היה כאשר חזר, התייצב בפני המפקד והודיע בשמחה שניצח את הוריו. הם חתמו על הסכמתם לשירותו כצנחן". דוד שירת בלבנון, עד מועד יציאתו לקורס מ"כים. בדרך מלבנון לארץ, כשהיה בשיירה שנסעה דרומית לזהרני, ביום 12.1.1984, פתחו מחבלים מן המארב באש מנשק קל על השיירה. דוד נפצע פצעים אנושים ושישה ימים נאבק על חייו. ביום י"ד בשבט תשמ"ד (18.1.1984), מת דוד והוא בן 20 שנים. חיילי היחידה שלו סיפרו עליו: "דוד שירת עימנו נאמנה את מסלול הצנחנים, תוך עקשנות איתנה ומאבק אישי להישאר במסלול, למרות זכותו לשרת ביחידה עורפית. על נאמנותו של דוד ז"ל למסלול הצנחנים נחנך את דורות ההמשך". דוד הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים. בחוברת שיצאה לאור לזכרו סיפרו מפקדיו, מוריו וחבריו על דמותו המיוחדת של דוד
