גרינוולד, דורון

דורון, בן שושנה ויחזקאל, נולד ביום י"ב בשבט תש"י (30.1.1950) בקרית-ביאליק. הוא למד בבית-הספר היסודי שם, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון בקרית חיים. דורון היה תלמיד חרוץ ושקדן, ואהוב על מוריו ועל חבריו. חובב טיסנאות היה ובחדרו היו הרבה מודלים של טיסנים. הוא הרבה לקרוא בתחום זה, ואמר שהוא מתעתד להיות משכלל ומייעל כלי טיס. לכן אף נמנה עם חניכי גדנ"ע-אוויר וברבות הימים הדריך בקורס לטיסנאות. דורון היה מציאותי, שקט ושונא יומרות, שקול במחשבותיו, דייקן ויודע לעשות את מלאכתו באמונה. הוא היה חבר טוב, מסור ונאמן לידידיו, והללו ידעו שאפשר לסמוך עליו בכל עת ובכל עניין, הם פנו אליו בשעת מצוקה והוא, מעולם לא השיב את פניהם ריקם. היה לו חוש הומור מצוין והוא ידע לישר הדורים לתווך, ולפשר בין יריבים. יושרו היה לשם דבר בקרב חבריו. הוא רחק מדבר שקר והיה נאמן לדבריו. כבן היה נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד. ודאג לשלומם ולרווחתם. דורון גויס לצה"ל בסוף יולי 1968, ביקש לשרת בחיל-האוויר אך הוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון", ובקורס למפקדי טנקים. הוא היה חייל ומפקד אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. פקודיו מעידים עליו ש"כל מעייניו היו נתונים לצוותו. הוא ידע לעמוד בתוקף על זכויותיהם של חייליו והתבלט בכושר מנהיגות מעולה". לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר, החל ללמוד בטכניון, בפקולטה לאווירונוטיקה. את לימודיו מימן בעצמו בעבודה בחופשות-הקיץ, כדי שלא להכביד על כלכלת המשפחה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. בקרב שהתחולל ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בגזרה המרכזית, מדרום-מזרח לאיסמעיליה ומצפון-מזרח לאגם המר הגדול, ליד "החווה הסינית", נפגע דורון ונהרג. על גדודו הוטל לפרוץ אל הגשרים שהוקמו, כדי לסייע לכוחות צה"ל להתקדם אל עבר התעלה. הטנק של דורון נפגע פגיעה ישירה בטיל והחל לבעור, והוא לא הצליח להיחלץ. בעבור אומץ לבו, הראוי לשמש מופת, הוענק לו "עיטור המופת". וזה תיאור המעשה: "במשך ימי הקרבות שימש סמל-ראשון דורון גרינוולד כמפקד טנק. בכוח אישיותו, בכושר המנהיגות שלו, בקור הרוח שנתגלה בו במצבים הקשים, ניהל את הקרב ביעילות ובתושייה, ואף דאג לביטחון אנשיו. סמל-ראשון דורון גרינוולד ז"ל היה מופת לפקודיו, עד שנפל ב-19 באוקטובר 1973". תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. בעיתון חיילי ישראל "במחנה" פורסמה רשימה עליו בשם "תותח נגד חי"ר", ובה מתוארים מעשי גבורתו בקרב.