גרינברג, צבי (‘צביקה’)

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום י"ג בכסלו תש"ה (29.11.1944) ברוסיה. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. צביקה למד בבית- הספר היסודי 'הר-נבו' שבתל-אביב, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי ע"ש מקס פיין, במגמה של מסגרות- מכנית. צביקה גויס לצה"ל בנובמבר 1962 והוצב לחיל-החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מסגרות-מכנית ובקורסים נוספים נשלח ליחידת-חימוש כמסגר מכני. במלחמת ששת-הימים שירת בחיל-החימוש כראש צוות-תותחנים ולחם ברצועת-עזה. בתום שירותו הסדיר התנדב צביקה לצבא-הקבע והשתלם בקורס רישום ותשלום. הוא המשיך לשרת בחיל-החימוש בתפקידים שונים, מהם – שלם ומנהל-חשבונות, וקידומו המקצועי היה מהיר. בחוות-דעתם על צביקה העריכוהו מפקדיו כ"חייל יעיל מאוד, חרוץ, מסור ואחראי לתפקידו". בשנת 1966 נשא צביקה לאישה את לאה, ובשנת 1968 נולד בנם – יריב. בשנת 1971 נולדה בתם – גלית. צביקה היה מסור מאוד למשפחתו והצליח לשלב את חיי הצבא בחיי-משפחה תקינים בלי לפגוע בשלמות המשפחה או באורח מילוי תפקידו. קידומו בסולם הדרגות היה מהיר, ובשנת 1972 הוענקה לו דרגת רס"ר. במסגרת עבודתו בא במגע עם אזרחים וחיילים, וכלפי כולם גילה הבנה ורצון טוב לעזור ללא משוא-פנים. במסירותו שחרר אנשים רבים מדאגותיהם האישיות והיום-יומיות ואפשר להם להתפנות לחובתם למדינה ולביטחונה. מסירותו נבע מכורח פנימי שאין להסבירו אלא באמונה בחשיבות תפקידו ובצורך לעזור לזולת. ביום ט' באב תשל"ד (28.7.1974) נפל צביקה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן, בת, הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב קצין-החימוש הראשי: "בשנות שירותו של צביקה בחיל-החימוש רכש לו ידידים רבים שהעריכוהו בזכות היותו בעל אופי נוח ושש לסייע לכל-נצרך. לי, אישית, נזדמן להכירו בתפקידו האחרון, כקצין-התשלומים של יחידתי, ואף אני עמדתי על כישוריו המקצועיים והליכותיו הנעימות".