גרינברג, יעקב (ז’ק)

בן גולדה וגרשון, נולד ביום כ"ב בכסלו תרצ"א (12.12.1930) בעיר ביבולר, רומניה. יעקב היה תינוק יפהפה, בעל עיניים כחולות. אמו קשרה חוט אדום לעגלת התינוק שלו מחשש "עין הרע". בילדותו, התייתם מאמו ומאז הלך בעקבות אחיו הבכור אריה. כאשר יצא אריה להכשרת "הנוער הציוני" ועלה לארץ-ישראל, יעקב מיהר בעקבותיו וחודשיים אחריו, באפריל 1947, עלה לארץ ועבר להתגורר עם אחיו בכפר יונה. הוא מיהר להתגייס לצבא ואחיו הביע מורת-רוח מכך שהוא מתגייס בגיל צעיר כל-כך. תשובתו היתה: "אינך רואה שהארץ בוערת"? יעקב עבר אימוני טירונות בצה"ל במשך שבועיים, אחר שירת במשך שנה, עד שנפל בקרב. תחילה שמר ביישובים שונים בצפון הארץ, וכשהוקמה חטיבת "עודד" צורף אליה כמקלען והשתתף בכל הפעולות והקרבות שהשתתפה בהם פלוגתו, ממלכיה ומשמר הירדן, דרך תל-עזזיאת ועמק בית נטופה. בסתיו 1948 ירד עם גדודו לדרום לקחת חלק במבצע "יואב" באזור פלוג'ה-בית ג'וברין. הוא השתתף גם במבצע "חירם". ביום ח' בכסלו תש"ט (9.12.1948) נפצע יעקב אנושות בקרב בעיטרון אשר מצפון למלכיה, שעה שחיפה במקלע על כיתתו. כשהובל באלונקה לאמבולנס לא התלונן ולא אמר מלה על עצמו אלא התעניין בשלום חבריו. רק כשהגיעו אל האמבולנס ביקש מהחיילים שאם ימות יודיעו לאחיו, ששירת באותה עת באזור אחר בארץ. בו ביום נפטר מפצעיו והובא למנוחות למחרת היום בבית-הקברות של כפר גלעדי-תל חי. במכתבו אל אריה, אחיו של יעקב, כתב מפקדו: "ז'ק היה חביב מאוד על חבריו והם חיפשו תמיד את חברתו, כי ידע להנעים את זמנם בנגינה במפוחית-הפה שלו". הוא הוסיף כי התנהגותו היתה מופת לחבריו, הן בנושא הסדר והמשמעת והן בשעת הקרבות, עת מילא את תפקידיו בצורה מעוררת כבוד.