גרינברג, חיים

חיים, בן מרים (מריה) ולייב ז"ל, נולד ביום כ' בסיון תרצ"ו (2.5.1936) בפודולי שברומניה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בעיר מגוריו ברומניה ואחרי-כן המשיך ללמוד בבית-ספר תיכון-מקצועי. חיים היה תלמיד טוב, שקד על הלימודים והצליח בהם, אולם לאחר שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו כדי לעזור בפרנסת הבית. הוא היה בן מסור למשפחתו, אדיב ונעים הליכות. מילדות היה חבר בתנועת הנוער של השומר הצעיר ברומניה, וכן היה חובב ספורט ושיחק בעיקר בכדורגל, במסגרת קבוצת נוער. הוא גם אהב מאוד לקרוא ספרים בנושאים שונים, וכך למד ורכש ידע והבנה בתחומים רבים. ביחסו לזולת הצטיין בחביבות כלפי כל אדם ובנכונות לעזור תמיד לכל הזקוק לעזרה. במשך תריסר שנים עזר חיים לכלכל ולפרנס את משפחתו ובשנת תשכ"ה (1965) עלתה המשפחה ארצה. הוא נכנס לאולפן "עציון" ללמוד את השפה העברית. ברבות הימים נשא אישה ויחד הקימו בית ובשנת 1967 נולדה בתו הראשונה. הוא היה אב ובעל למופת, נאמן ומסור למשפחתו ודואג לכל מחסורה. חיים גויס לצה"ל בתחילת יולי 1967. לאחר סיום הטירונות השלים מספר קורסים והיה ללוחם חי"ר. לאחר שעשה בצבא תקופת שירות מקוצרת, שוחרר מהשירות הסדיר והוצב לכוחות המילואים. מאז עלותו ארצה נהג לעסוק להנאתו בציור כתחביב. הוא אהב לשחק בשח-מט והרבה להתעניין בכל החידושים וההתפתחויות בתחומי המדע והפוליטיקה. מרבה היה לקרוא ובכך הרחיב את תחום ידיעותיו וידע לשוחח עם כל אדם על כל נושא. למחייתו התפרנס מייצור בובות לחלונות ראווה ולתפאורה. מסירותו ודאגתו לאמו נתגלתה ביתר שאת לאחר פטירת אביו. הוא דאג ועזר לה בכל והשתדל להקל על חייה ולסייע לה להתאושש ולהתגבר על אסונה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה חיים בשירות מילואים במוצב "אורקל" ב' שנועדו לו קרבות קשים ומרים. אנשי המעוז לחמו כאריות בכוחות המצרים שתקפו גלים גלים. כשאפסה תקוות הלוחמים להמשיך ולהחזיק במוצב החלו בנסיגה לעבר כוחותינו. בעת הנסיגה ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נתקל הכוח במארב של חיילי קומנדו מצרים ובמהלך הקרב נעלם חיים מעיני חבריו. המצרים השתלטו על האזור ולכן נבצר מחיילינו לחפש את חיים והוא הוכרז כנעדר. במאי 1974, בעת חיפוש הנעדרים, נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, בת ובן שנולד אחרי נפילתו, אם, ארבעה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "חיים נמנה עם שורותינו ולחם בגבורה רבה במעוז "אורקל" שעל שפת תעלת-סואץ. בתקופת שירותו עמנו בגדוד מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת".