גרינברג, חיים (חיימ’קה)

חיים, בן שיינדל וברל, נולד ביום י"ט בכסלו תשט"ו (14.12.1954) בקיבוץ אפק ולמד בבית-הספר היסודי שבקיבוצו ובבית-הספר התיכון 'כרמל' ביגור. חיים היה תלמיד מצטיין, בעיקר במתמטיקה, אך הגיע להישגים גם במקצועות ההומניים. הוא אהב מוסיקה ופרט על גיטרה, צייר ומצא בציור ובכתיבת שירים ביטוי לרחשי-לבו, לרעיונותיו ולמחשבותיו. כן היה שחקן כדורסל בנבחרת של הקיבוץ. היה לו זיכרון מופלא וכושר הבעה וביטוי בכתב ובעל-פה. כן הצטיין בחוש הצדק המפותח שלו ובאומץ-לבו להיאבק על כל דבר שנראה לו ראוי למאבק. חיים גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. הוא אומן כאיש צוות טנק ונשלח לקורס מפקדי טנקים, שם זכה בציונים גבוהים, אולם שבועיים לפני סיום הקורס פרצה המלחמה. במשך כל תקופת שירותו היה חייל מסור וממושמע, תמיד התנדב למלא תפקידים קשים ומשימות מסוכנות, עזר לחברים ובכל יחידה ששירת בה, תרם להעלאת המוראל ולגיבוש החיילים ואנשי הצוות. הוא היה קשור מאוד למשפחתו ולקיבוצו. כשהיה תלמיד ואחרי-כן כששירת בצה"ל הרבה לכתוב מכתבים להורים ולחברים, ובהם סיפר על רשמיו מטיולים בארץ, מהאימונים ומחוויותיו בצבא, בקורסים השונים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה חיים כאמור, חניך בקורס מפקדי טנקים. הוא וחבריו נשלחו כאנשי צוותים להשתתף בבלימת התקפות המצרים בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, ליד העיר קנטרה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), ניסו הוא וחבריו, ואתם קומץ לוחמים ממעוז 'מילאנו' שעל שפת התעלה, להיחלץ ולהגיע לעבר העיר קנטרה. ובקרב שהתחולל נפגע חיים ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ אפק. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי חיים היה חניך מסור ושקדן, במלחמה ביצע את תפקידו ללא דופי, תוך גילוי יוזמה, דבקות במשימה, כושר מקצועי ואומץ-לב. קיבוצו, אפק, הוציא לאור חוברת לזכרו בשם "חיימק'ה", ובה דברי חברים, מורים וידידים על דמותו וכן חלק מאוסף המכתבים שכתב בשנות בגרותו.