גרינבלט, יצחק
בן אליהו ורבקה. נולד ביום ה' באדר א' תרצ"ה (8.2.1935) בעיר וולודבה שבפולין. בן ארבע היה בפרוץ מלחמת-העולם השניה; אז התחילו שנות-הנדודים של חייו הקצרים. המשפחה ברחה לרוסיה והתישבה בעיר הומל. חינוכו על-ידי ההורים היה ברוח דתית. הוא אמנם דיבר רוסית ופולנית אך לא שכח את שפת-אמו, אידיש. בהתלקח המלחמה בין רוסיה לגרמניה כעבור שנתיים גויס אביו לצבא הרוסי ובהיכנס הגרמנים להומל עלה ביד אמו לברוח עם חמשת ילדיה הקטנים לקולחוז אחד בקרבת סטלינגרד. אחרי תקופת רעב ומחסור התחילה האם לעבוד. שנתיים עברו ואחיו הבכור גויס לצבא; מאז התחיל יצחק לעזור בפרנסת-המשפחה – לפני-הצהריים היה לומד בבית-הספר ואחרי-הצהריים עזר לאם בעבודת-האדמה. כתום המלחמה חזר האב אל חיק-המשפחה וכעבור זמן-מה שבה המשפחה לפולין. לאחר-מכן הצטרף יצחק (יחד עם אח ואחות) לתנועת-הנוער של "הפועל המזרחי" מתוך כוונה לעלות לארץ בלי ההורים. זמן לא רב לאחר-מכן עזבו בני-המשפחה את פולין ונפגשו בגרמניה, בה עשו כשנתיים במחנה-ריכוז תחת פיקוח הצבא האמריקאי. יצחק למד בבית-ספר עברי, עסק בספורט ובדברי-אמנות – ובעיקר בחרטות-עץ. בפרוץ מלחמת-הקוממיות בארץ התגייס בכור-הבנים ועלה ובשנת 1948 עלתה המשפחה כולה והתישבה ביפו מייד לאחר כיבושה. כעבור שנתיים ביקש יצחק – והא אז בן ט"ו בלבד – כי אביו יאשר לו את הצטרפותו לגדנ"ע-ים, אך אביו סירב באמרו, כי זה יתכן רק בשוב הבכור מן המלחמה. בסופו של דבר התנדב יצחק חצי-שנה לפני מועד-שירותו והצטרף למסגרת נח"ל. כתוצאה מהפצרות ובקשות רבות הועבר לחיל-הים אשר אליו נשא נפשו. ביום כ"ט בסיון תשי"ד (30.6.1954) נפל בקרב בכנרת והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.
