גרינבוים, יצחק

בן חנה ואברהם, נולד ביום ט"ו באייר תשי"ג (30.4.1953) בכפר סבא. הוריו, ניצולי שואה, עלו מהונגריה. יצחק התחנך בבית- הספר היסודי באבן-יהודה. מנעוריו הוא השתייך לארגוני הנוער והספורט ביישובו. יצחק התעניין בענפי ספורט שונים, ביניהם כדורגל, כדורסל, שחייה וצלילה. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל המקומית, ובליגת הכדורגל של מקומות עבודה. הוא הרבה לטייל ולשוטט בארץ. כשסיים את בית-הספר היסודי, למד יצחק שנה אחת ב"אורט" בנתניה, ולאחר מכן עבר לבית-הספר החקלאי בפרדס חנה. שלוש שנים הוא למד שם, עד שקיבל תעודת בגרות. בשנת 1971 התגייס יצחק לצה"ל, לשירות בחיל-השריון. הוא השלים קורס טען-קשר, עלה לדרגת רב"ט, ואחרי-כן עלה לדרגת סמל. את רוב שירותו הצבאי עשה יצחק בדרום הארץ. לקראת סיום שירותו הסדיר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, והוא עלה עם גדודו להילחם בחזית הצפונית, בחטיבה 7. שלוש פעמים נפגע הטנק שלו בחזית, ומכל הפגיעות יצא הוא, היחיד בצוותו, בשלום. אחרי המלחמה השתחרר יצחק מצה"ל, והחל לעבוד במחלקה ההידראולית של התעשייה האווירית, אבל הוא העדיף לעבוד כפקיד בבנק. יצחק עבר קורס והתקבל לעבודה בבנק בנתניה. כאן הכיר את קטי, חברתו בעבודה, נשא אותה לאשה והקים עמה משפחה באבן- יהודה. כעבור שנתיים נולד בנו בכורו – עומר. יצחק היה מאושר בעבודתו, במשפחתו ובביתו שטיפח. יומיים אחרי שפרצה מלחמת שלום הגליל, גויס יצחק ועלה עם יחידתו לחזית בלבנון. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982) פגע טיל סורי בטנק שלו. יצחק נהרג במקום. במכתב תנחומים לאשתו כתב שר הביטחון אריאל שרון: "הוא היה חייל מצוין, אהוב על חבריו ועל מפקדיו". מפקד החטיבה שלו כתב לאשתו: "יצחק נפל בגבורה בקרב הקשה שהתנהל ביום שישי כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982) בבקעת הלבנון כנגד כוחות הצבא הסורי, כאשר חטיבתנו חשה לעזור בחילוץ גדוד אחר של צה"ל, אשר נלכד במארב כוחות האויב. בנופלו הציל חיי לוחמים רבים ושחרר את יישובי הצפון מאימת התקפותיהם הרצחניות של המחבלים". יצחק הובא למנוחות בבית-העלמין באבן-יהודה. בן 29 שנים הוא היה במותו. הוא השאיר אחריו רעיה, בן, הורים ושני אחים. שלושה חודשים אחרי שנפל נולדה בתו.