גרידי, יהודה

בן ידידה ויחיא. נולד בשנת תש"ח (1948) בתימן, בן למשפחה בת ארבעה בנים. כשהיה יהודה בן שנה, עלתה המשפחה לישראל ובנתה את ביתה בבית דגן. יהודה גדל והתחנך בבית דגן ושם סיים את חוק לימודיו. כשהתייצב יהודה למבדקים בלשכת הגיוס, נקבע לו פרופיל רפואי נמוך, אך הוא לא ויתר והיה נחוש בדעתו לשרת בצה"ל. הוא כתב מכתב אישי לראש אכ"א במטכ"ל: "במלחמת יום-הכיפורים הייתי בעורף. חשתי נקיפות מצפון. הרגשתי שהאומה בסכנה. אין לי הזכות שאחרים יעשו זאת למעני…" ואכן, בחודש ינואר 1975 גויס יהודה לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והמשיך הכשרתו הצבאית בקורס התותחן. יהודה השתחרר מצה"ל בתום שירות-החובה שלו והוצב במילואים ביחידת הבינוי בצריפין. בחייו האזרחיים עבד כחשמלאי אחזקה. באמצע חודש דצמבר 1987 נקרא יהודה לשירות מילואים פעיל ויצא ליחידתו בצריפין. ביום י"א בטבת תשמ"ח (31.12.1987) נפל יהודה בעת שירותו, בתאונת-דרכים בכביש שפירים-יהוד. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו רעיה – אסתר, ושלושה בנים – אופיר, ערן ואלעד, הורים, ושלושה אחים – מאיר, אהוד ואמנון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יהודה שירת ביחידתי במסגרת שירות מילואים כשש שנים. היה בעל מרץ בלתי נדלה. הראה יוזמה אישית וגילה אחריות ומסירות בכל שעשה. יהודה היה חבר ורע, מקובל ואהוד בין חבריו…"