גרושקין, גדעון

בנם-יחידם של דוברושה-מרים, מיילדת ואחות ראשית בבית- החולים היהודי באלכסנדריה (ולאחר-מכן מיילדת בבית-החולים שווייצר בטבריה), ולייב-יצחק, נולד ביום ה' באדר ב' תרפ"ז (9.3.1927) במצרים. אביו מת עליו בילדותו ושנות חייו הראשונות עברו עליו בשווייץ. ביום 1.11.1934 עלה גדעון ארצה והתחנך ארבע שנים בקיבוץ רמת רחל שבירושלים. בהיותו כבן 12 הועבר לבית פרטי בבית הכרם ושם למד בבית-הספר העממי ובבית-הספר התיכון. משחר ילדותו נבדל משאר חבריו באופיו האינדיבידואליסטי, שהקשה עליו להסתגל לסביבה החדשה. גדעון הצטיין באהבת-סדר יסודית בכל התנהגותו והיה מטבעו מתון, צנוע ומנומס, אדיב, חברי ומלא-הבנה ביחס לזולת. הוא התעניין באמנות הציור והמוסיקה וניחן בכשרון מיוחד לשפות ובמשך זמן קצר למד בעצמו לדבר ולקרוא רוסית. עם התבגרותו, הירבה לקרוא ולהתעניין בבעיות החברה והצטרף למפלגה הקומוניסטית. לאחר גמר בית-הספר התיכון יצא לשנת הכשרה במשק דורות ואחר-כך נתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים ולמד תרבות צרפת, ערבית וכלכלה. חבריו, שהכירו ביושרו וביכולתו הארגונית, מינוהו כחבר וועד הסטודנטים ומנהל לשכת-העבודה שלהם. משנת 1944 היה חבר פעיל ב"הגנה", בעל משמעת פנימית ומסור לתפקידו כמ"כ. בראשית המערכה בתש"ח נשלח לכפר עציון וחזר משם בשיירת נבי דניאל. הוא השתלם בקורס קשר-אלחוט ונעשה מדריך במקצוע זה. גדעון השתתף בקרבות על פריצת הדרך לירושלים ובקרבות קטמון ושייח'-ג'ראח. בימי ההפוגה הראשונה ביקר ברמת גן אצל אמו, שהצליחה לברוח ממצרים עם פרוץ מלחמת-העצמאות. אולם בהתחדש הקרבות סירב להישאר בבית וחזר לחזית ירושלים. ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948) נפל בעלותו על מוקש בשעת כיבוש הכפר הערבי מלחה. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.