גרוס, מאיר (וילי, שאול)

בן אלכסנדר, נולד בשנת 1925 באוסגורוד, צ'כוסלובקיה. הוריו ברחו מהונגריה, ארץ-הולדתם, בשל היותם קומוניסטים, מסרו את תינוקם לבית-היתומים של הקהילה היהודית באוסגורוד והם עצמם נסו לברית-המועצות. מבית-היתומים הזה נשלח התינוק לבית-יתומים של הקהילה היהודית בעיר דברצן בהונגריה, שם למד עד שמלאו לו ארבע-עשרה שנים, ואז נשלח ללמוד בסמינר למורים בבודפשט. בטרם סיים לימודי ההוראה פלשו הגרמנים להונגריה והוא נשלח לעבודת-כפייה בעיר בור ביוגוסלביה, עד שחרורו בידי הפרטיזנים של טיטו. מאיר שב לסמינר בבודפשט, והוסמך להוראה. בשנת 1946, בהיותו כבר מורה, עמד בראש קבוצת תלמידים יהודיים, שעשתה דרכה לארץ-ישראל. בדרכם, הגיעו לצרפת ובפריז הצטרף מאיר למחתרת הלח"י וניתן לו הכינוי "שאול". בחודש מאי 1948 הגיע לארץ-ישראל, התגייס מיד והוצב בגדוד 11 של חטיבת "עודד". מאיר הגיע עם מחלקת-התגבורת שלו למחניים, וביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נפל בעת מילוי תפקידו, מרסיסי פצצות שהוטלו כל אותו יום ממטוסי אויב. למחרת הובא למנוחת- עולמים בבית הקברות הצבאי בראש פינה. מפקדו הספיד אותו באומרו, כי מאיר היה מסור לתפקידו ואמיץ-לב.