fbpx
גרוס, יצחק

גרוס, יצחק


בן חיים ושולמית. נולד ביום ב' בתמוז תש"ה (13.6.1945) במושבה מצפה הסמוכה לטבריה. סבו היה מראשוני "השומר" בסג'רה ובכפר תבור; בשנת 1908 היה ממייסדי מצפה. יצחק למד בבית הספר היסודי בקרית שמואל, הצטיין בלימודיו ואהב ספורט. כאן החל להתבלט בתכונותיו האישיות, שבזכותן הוכר כמנהיג בכיתה ובחברה. בכיתה ח' הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ול"הפועל" בעמק הירדן. היה מרבה לצאת לטיולים ולמסעות. לאחר מכן המשיך בבית הספר התיכון שבטבריה. התעניין בלימודי הטבע במיוחד והיה אוסף צמחים בטיוליו ובמסעותיו וייבש אותם. ככל שהלך וגדל קנה ידיעות והבין יותר את אווירת החלוציות הלאומית אשר בה חונך בביתו וכן התגבשה אישיותו ונתחשלה. בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון התעניין במטוסים, היה חניך גדנ"ע-אויר, עבר קורסים והגיע לדרגת מדריך. עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1963 התנדב לחיל הצנחנים, כי כל חבריו לכיתה התנדבו לחיל זה. חיי הצבא על הסדר והמשמעת שבהם תאמו את אהבתו הקפדנית לסדר וכושר המנהיגות הטבעי שלו מצא את ביטויו בדרגתו כמפקד. עבר קורס קצינים והגיע לדרגת סגן. כמפקד מוכשר ובעל תושיה היה אהוב על מפקדיו ופקודיו. לאחר הקורס שסיים, ממש ערב מלחמת ששת הימים, עמד לקבלת דרגת סרן. חבר טוב היה לכל חבריו ומסור להם בכל דבר. כאשר סיים את שירות החובה חתם על שירות קבע מתוך הכרה שזו חובתו הקדושה לעמו ולמולדתו. חובתו הלאומית קדמה לנוחיותו ולרווחתו האישית ולכן לא עזב את הצבא, כרצון הוריו שימשיך בלימודיו, ועמד בתוקף על דעתו לתת ביטוי לרגש הלאומי העז אשר פעם בו. בחופשותיו הקצרות היה נמצא בבית, אשר לו רכש אהבה ויראת כבוד, ועזר לאביו במשק (בגינה או בתיקונים בבית). תמיד ביקש להיות לעזר לביתו, להקל, לעודד ולהרגיע כאשר ידע שהמשפחה דואגת לו. השתתף בכל פעולות התגמול וחרדת המשפחה גדלה מיום ליום. במלחמת ששת הימים יצא עם גדודו וליד שיך-זוויד שבסיני, ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), כשהוא שופע חיים ושמחה ומלא תכניות לעתיד, נפל. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקדו סגן אלוף יאיר תל-צור, שנפל אף הוא לאחר מכן (ביולי 1967) בעלותו על מוקש בעת פריצת הדרך צפונה לשארם-א-שייך, ציין את יצחק במכתב התנחומים שלו למשפחה, כאחד "מטובי קציני הגדוד, אשר מילא את כל המוטל עליו בחריצות, במסירות וביעילות הראויה לשבח". יחד עם אוסף הצמחים המיובשים מימי לימודיו בבית הספר, מטיוליו- מסעותיו, השאיר אחריו סרטי צילום ושקופיות רבות של תמונות נוף. אולם התעמלות של בית הספר התיכון "הגליל" נקרא על שמו. ספר בשם "יצחק" הוציאו ההורים לזכרו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.

דילוג לתוכן