גרוס, אפרים (“פרויקה”)

בן יעקב ושפרינצה. נולד ביום ה' בכסלו תרצ"ז (19.11.1937) בחיפה. בהיותו ילד עברו הוריו לתל-צור הנטושה (שבקרבת זכרון- יעקב), משם – לשוני ולבסוף לנחלת-ז'בוטינסקי, בה הקימו ההורים את משקם. סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בבנימינה. היה נתון לקריאת ספרים. שלח ידו בכתיבת פיליטונים ורשימות; ברובם טבוע חותם-ההומור התוסס בקרבו – רוח של שמחה וצחוק, אשר אפרים ידע להשרות על כל מסיבה ואסיפה בקרב חבריו-לכיתה ובין חניכיו בתנועת-בית"ר, אשר לה השתייך ואשר בה עשה עבודת ארגון והדרכה. יחס מיוחד במינו גילה לחקלאות ולמשק-הוריו והיה מקדיש להם הרבה משעותיו הפנויות מרוב אהבתו את חיי-הכפר ואת העבודה בשדה. אחרי גיוסו לצבא עבר קורס מ"כ בחטיבת "גולני", ואת תפקידיו, ככל שהיו קשים ומייגעים, קיבל באהבה וברצון ומילא מתוך אחריות רבה. ביום-העצמאות של שנת תשט"ז ייצג את החטיבה בקבלת-הפנים אשר ערך נשיא-המדינה למצטיינים שבין חיילי-ישראל. נפל בקרב במערכת-סיני במבואות-רפיח ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956), כשהוא צועד בראש כיתתו. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום ו' במרחשון תשי"ח (31.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבנימינה. במלאת שנה לנפלו הוציאו הוריו ספר לזכרו בשם "מדי דברי בו". המועצה המקומית של בנימינה החליטה להנציח את זכרו בקביעת חדר-טבע ובהקמת ועדת- סטיפנדיות על-שמו.