גרוס, אהרן

בן דויד וגלה-גיזלה. נולד ביום כ"ז במרחשון תרפ"ה (24.11.1924) בעיר ג'יור שבהונגריה. למד בבית-הספר היסודי האורתודוכסי וסיים את בית-הספר האזרחי (בתור תלמיד פרטי). בגיל י"ד נסע לישיבת שופרון ולאחר-מכן – לישיבת גלנטה. בגיל י"ח חזר לבית-הוריו והתחיל לומד את מלאכת-החייטות כדי לעלות לארץ כבעל-מלאכה. באותו זמן למד בבית-הספר העירוני לתעשיה וייסד את הגרעין המקומי של "בני-עקיבא". את אימונו הצבאי הראשון קיבל עוד בהונגריה במסגרת גדודי-נוער טרום-צבאיים, שהשירות בהם היה חובה. כשנכנסו הגרמנים להונגריה בשנת 1944 נלקח עם אחיו כבן-ערובה והיה בידי הגסטפו עד סוף יוני; אז גורש עם כל בני-קהילתו למחנה-אושוויץ. שם נספו הוריו ושני אחיו הקטנים. יחד עם אחיו הגדול הצטרף שם לתנועת-המחתרת. במחנה-אושוויץ למד להשתמש במכונת-יריה כשקבוצת-המחתרת השיגה כמות נשק ועשתה הכנות למרד. היה למוד-סבל ושבע-צרות אך רוחו לא נפלה בקרבו ותמיד היה לעזר ועידוד לחבריו. אחרי השחרור חלה במחלות שונות כתוצאה מחולשת-הגוף, אך מייד אחרי החלמתו השתתף מטעם "פועלי אגודת-ישראל" בארגונה ובביצועה של העליה הבלתי-ליגלית מהונגריה. עלה לארץ בשנת 1946 באופן חוקי, ובידו רשיון עליה לקרובים. השתקע בירושלים. בטחונו בעתיד ורצונו לחיות וליצור השכיחו מלבו את כל עברו. אותה שנה לקח לו לאשה חברה שהכיר בחוץ-לארץ. הצטרף ל"הגנה" בשנת 1947 וביום נפילת גוש-עציון התגייס גיוס מלא לצה"ל. הגיע לדרגת סמל וגמר בית-ספר לקצינים. השתתף בקרבות בחזית הר-ציון, נוטר-דם, בית-צפפה ובדרך לירושלים. פעמיים נפצע פצעים קלים – ובפעם השניה היה הדבר בקרבות על לטרון. לבסוף היה סמל במטה מחוז-השפלה. בתום הקרבות שאף להשתחרר ולחזור לחיים תקינים אבל בגלל תפקידו לא זכה לכך, כי הבקשה לשחרורו לא נתקבלה. ביום כ"ג בכסלו תש"י (14.12.1949) חזרו מסיור שלוש מכוניות, שיצאו לשם סימון מקומות-התישבות חדשים סמוך לגבול. המכונית הראשונה, אשר בה נמצא אהרן, עלתה על מוקש בדרך בית-גוברין – הר-טוב וכך מצא את מותו בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה ובת.