גרוסמרק, פנחס

בן מלכה ומרדכי, נולד ביום י"א בתמוז תשי"א (15.7.1951) בפרדס-חנה. ההורים, ניצולי שואה, עלו מפולין בשנת 1950. בהיותו בן 3 חודשים התייתם פנחס מאביו. אמו נישאה בשנית וילדה שלושה בנים ובת. אביו החורג גידל את פנחס כבנו. פנחס התחנך בבתי-ספר דתיים. תחילה למד בבית-הספר הממלכתי דתי "קדימה" במושב בית-מאיר שבהרי ירושלים, ולאחר מכן בישיבה התיכונית "תורה ומלאכה" בכפר אברהם שבפתח-תקווה. בקיץ 1968, כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, ביקש פנחס להתקבל לפנימייה קדם-צבאית, ללימודי חשמלאות-רכב. הוא התחייב לשרת שנה אחת בצבא הקבע, בנוסף על שלוש שנות השירות הסדיר. כשסיים את לימודיו, חיוו עליו מפקדיו דעתם: "פנחס חייל ממושמע, אחראי, בעל ידע במקצועו, ממלא תפקידו לשביעות רצון". את שירותו הסדיר עשה בחיל החימוש, התקדם, ולקראת שירותו בצבא הקבע עלה לדרגת סמל ראשון. הוא נשא לאשה את שפרה, ובנה ביתו ברחובות. במשך שירותו מילא פנחס תפקידים שונים בחיל-החימוש, הן במלחמת ההתשה והן במלחמת יום-הכיפורים. הוא זכה בשני עיטורים: באות מלחמת יום-הכיפורים ובאות השירות המבצעי. בשנת 1973 השתחרר פנחס מן הצבא, והחל לעבוד ב"סולל-בונה" בראשון לציון כמכונאי- ציוד. בתקופה זו, הוא התנדב לשרת במשמר האזרחי, והיה פעיל בתחומים שונים. בינואר 1978 החליט פנחס לחזור לשירות בצבא הקבע, לתקופה של 3 שנים. הוא עלה לדרגת רב-סמל, השתלם בלימודים ובשנת 1981 הועלה לדרגת רס"ר. ביום א' בניסן תשמ"ב (25.3.1982), נסע פנחס בתפקיד לבסיסו שבעיר עזה. מחבל הטיל רימון על מכוניתו, פנחס נפגע ונהרג במקום. בן 31 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב לאשתו: "רב סמל פנחס גרוסמרק שירת בחיל-החימוש של צה"ל. הוא היה בעל מקצוע מעולה, אהוב על חבריו לנשק ועל מפקדיו". פנחס הובא למנוחות בבית-העלמין האזרחי ברחובות. הוא השאיר אחריו אשה, שלושה בנים, שלושה אחים ואחות.