בן חנה (בת המשכיל העברי הוותיק ר' קלמן-נחום שפר) והמשורר והמורה ראובן גרוסמן (בן הסופר והמורה העברי ר' אהרן-ליב), נולד ביום ו' בניסן תרפ"ז (8.4.1927) בברוקלין, ניו-יורק. בנכר האמריקני חונך בשפה העברית. בעצם ימי מהומות תרפ"ט, בהיותו בן שנתיים וחצי, עלו הוריו לארץ, ואחרי ביקור בגן- הילדים התחנך בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב עד שסיים אותה בגיל 17 (מחזור ל"ב). מגיל 12 גילה נטייה לכינוס ולמחקר היסטוריה. בכושר שלמעלה מגילו השכיל לאסוף חומר, לסדרו יפה, מבחינת הצורה והתוכן, ולעבדו כהלכה. בכיתות הגבוהות הראה בחיבוריו בגרות מדעית מפליאה. הוא שקד על הרחבת ידיעותיו ועשה עבודה פוריה ומפרה ב"בית-התלמיד" (שבו התקיימו חוגים לעיון של תלמידי הגימנסיה), יזם וערך סדרות שידורים לנוער ברדיו ירושלים והוציא קונטרס "הספרות העברית החדשה: תמציות, הערכות, סקירות", שהיה לעזר למתכוננים לבחינות-בגרות בכל הארץ. את דרך-עתידו ראה לפניו כסופר-עיתונאי, מחנך הדור בעטו. בימי מלחמת-העולם השנייה עסק בשקידה רבה באוסף ידיעות ותצלומים שהדביק בצורה אלבומית גדולה, כיסוד למחקר נרחב. בהצנע רשם רשימות וכתב סיפורים, ועל כמה מאלה, שנמצאו גנוזים אחרי נופלו, חתם בכינוי מושאל מתוך רגש אחריות וענווה. מגיל צעיר היה פעיל בשורות ה"הגנה", עסק בענפי ספורט שונים וקיבל הכשרה כמדריך חג"ם. אחרי סיימו את חוק לימודיו בגימנסיה עשה את שנת-השירות כנוטר באשדות יעקב. הוא גם קשר קשרי חיבה עם המשק החקלאי וטבע הארץ. במלחמת-העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית, אך עד שהספיק להצטרף אליה נסתיימה המלחמה. לאחר ששוחרר מהצבא הבריטי נתקבל למחלקה למדעי-הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים ובה הצטיין בלימודי היסטוריה, כלכלה מדינית ויחסים בינלאומיים. הוא שאף להשתלם במקצוע הספרות והעיתונאות אחרי סיימו את חוק לימודיו באוניברסיטה. באותה תקופה היה מדריך חג"ם בבית-הספר התיכון בבית הכרם ומקובל על כל חניכיו ואהוב על כל חבריו ומוריו בשל אחריותו, דייקנותו, צניעותו ונועם הליכותיו. למחרת ה29.11.1947-, יום הכרזת האו"ם על החלוקה, עבר את טבילת-האש הראשונה בהשתתפו בפעולה נגד פורעים בוזזי רכוש יהודי ברחוב הנסיכה מרי בירושלים. כמה ימים לאחר-מכן, ביום 5.12.1947, עזב את ספסל-הלימודים והתגייס לשירות מלא. תחילה מילא תפקיד מפקד-מחלקה, אך במהרה נתמנה סגן מפקד-פלוגה. הוא השתתף בהרבה קרבות מסוכנים בשכונות ירושלים, בשייח'-ג'ראח ובגוש עציון. לפני אחד הקרבות, ביום 12.1.1948, בשעה 14.00, רשם על פתק קטן את צוואתו בת חמשת הסעיפים: 1". יקברוני בנחלת יצחק, תל-אביב; 2. אין לכתוב עלי שום דבר בעיתון (דברי-חבר וכדו'); 3. את משכורתי וכן הפיצויים שתקבל משפחתי – לייסוד קרן לקניית רובים; 4. את רכושי להחזיר למשפחה; 5. אל תספידוני; עשיתי את המוטל עלי". את הצוואה נתן במעטפה קטנה וסגורה וכתב עליה: "לפתוח רק לאחר מותי", ואת זו הכניס למעטפה ועליה כתובת ההורים. צוואתו נמצאה במפקדה, שם השאיר אותה, שבועות מספר אחרי נופלו והועברה לתעודתה. בפעולת-העונשין נגד קן-המרצחים בוואדי ג'וז פיקד על המחלקה הפורצת, בה הגדיל לעשות, ואחרי פעולה זו הועלה לדרגת מפקד-פלוגה. כשפגעו הפורעים בתחבורה היהודית לעטרות והפילו חללים ופעולת-הנקם של אנשינו לפגיעה בתחבורה הערבית מרמאללה לא הצליחה, יצא בראש 19 אנשיו בליל כ"ג באדר א' תש"ח (4.3.1948) למארב בשטח הסלעי שמצפון לעטרות. הקבוצה הוקפה והותקפה על-ידי מאות ערבים, אך נועם הוסיף לעודד את חבריו שימשיכו בקרב עד נשימתם האחרונה, וכך נפלו הוא ורוב אנשיו. רק כעבור שלושה ימים הובאו כולם לקבורה בסנהדריה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן. מתוך הוקרת זכרו נקרא שמו על פלוגתו. כתום שנה לנופלו קיבלה המשפחה את השם "אבינועם". ביום ה' באלול תשי"א (6.9.1951) הועבר יחד עם אנשיו שנפלו איתו למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. אוסף לזכרו ("נועם") הופיע בהוצאת "אמנות", והוא מכיל, מלבד דברי הערכה של סופרים, ידידים ואנשי-השורה, גם אוסף רשימות, סיפורים ומכתבים משלו. בהוצאת "עם עובד" יצא צרור שירי אביו "עלי דוי – על מות לבן" וכן הקדיש אביו לזכרו את קובץ-שיריו הגדול "שירים ופואמות". המלחין מרק לברי כתב קנטטה לכמה מן השירים ב"עלי דוי" והחוברת הוצאה על-ידי המרכז לתרבות והסברה של הסתדרות העובדים העברים בישראל. התאחדות בוגרי הגימנסיה "הרצליה" קבעה פרס על שמו לחקר הארץ. ידידיו ומוקירי שמו בארץ ומחוצה לה החליטו להקים בית-הארחה לצופים שייקרא "בית-נועם".
