בן טובה וויליאם. נולד ביום י"ז בטבת תשכ"ו (9.1.1966) בניו יורק, ארצות-הברית. בשנת 1970, בהיותו בן שלוש, חווה על בשרו אירוע טירור, שבמהלכו שהה תשעה ימים עם אמו ועם אחותו אן במטוס חטוף. התנסות קשה זו לא הטביעה חותם הרסני על שנות חייו הראשונות: מרק היה מקור שמחה להוריו, ילד חייכן ומלא חיים. הוא החל את לימודיו בבית-ספר יסודי בקונטיקט ובו סיים את כיתה ג'. בהיותו בן תשע, בקיץ 1975, עלה ארצה עם אמו ואחותו. המשפחה קבעה את משכנה בתל אביב. מרק לא נזקק ללימודי עברית באולפן. הוא החל ללמוד מיד בבית-הספר היסודי דיזנגוף, והתערה עד מהרה בחברת בני גילו. את לימודיו התיכוניים החל בתיכון צייטלין. לאחר שנה עבר לישיבה התיכונית בני עקיבא בנתניה, ולאחר שנתיים במסגרת זו חזר לתיכון צייטלין בתל אביב, שם סיים את לימודיו במגמה כללית. היו למרק ידי זהב והוא הוציא תחת ידו ציורים יפים ועבודות-יד מרשימות. בריכוז רב וסבלנות אין קץ השקיע שעות ארוכות במלאכת הרכבת אוניות ומודלים זעירים של מטוסי עץ, תחביב שלא זנח גם בגיל מבוגר יותר. מרק היה ילד חברותי ופעלתן, תמיד במרכז העניינים. הוא אהב לצפות במשחקי כדורגל, ולא פחות מכך – לשחק כדורגל. לא פעם נהג להשכים קום ולהגיע לבית-הספר בשעות הבוקר המוקדמות על-מנת לשחק עם חבריו במגרש. כאוהד מושבע של קבוצת בית"ר תל אביב, הלך בקביעות למשחקי הכדורגל של הקבוצה ושמר לה אמונים בימיה הטובים כמו גם כשירדה ליגה. בחופשות הקיץ נהג לבלות עד שקיעת החמה עם חבריו על שפת הים במשחק מטקות. בהגיעו לגיל שלוש-עשרה חגג מרק את בר-המצווה במסיבה גדולה בתל אביב. כמתנה ביקש את מערכת הסטריאו הראשונה שלו ומאז הפך לחובב מוסיקה. הוא אהב להאזין למוסיקה עכשווית והרבה ללכת להופעות רוק. במהלך השנים צבר מרק אוסף מרשים של תקליטים ודיסקים, ששמר עליהם בקנאות. למרק היה חוש הומור נהדר – לעתים התבדח והצחיק, ובנוכחותו היה מאיר ומעורר את סביבתו. הוא הרבה לבלות, ללכת למופעי בידור ולבקר בקולנוע. הוא נהנה מסרטים ישראליים ובפרט אהב את הסרט 'מציצים', אותו דיקלם מתחילתו עד סופו. בחודש אוגוסט 1984 התגייס מרק לצה"ל ושירת בחיל-האוויר. בסיום הטירונות עבר קורס מפעילי מערכות קשר והוצב בבסיס פלמחים. מרק נהנה מתקופת השירות ומילא את משימותיו באחריות ובמקצועיות ומבלי להתלונן. גם בצבא יצר קשרים חברתיים ללא קושי והקפיד לשמור על קשר עם חבריו, הוותיקים והחדשים כאחד. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, פתח עם אמו וגיסו חנות מכולת, כעסק משפחתי. בחלוף השנים העסק שיגשג, התפתח והתרחב, והיה לרשת חנויות מצליחה מאוד. בשנת 1993, בגיל עשרים-ושבע, פגש מרק את סמדר, בחירת ליבו. השניים נישאו באותה שנה ועברו להתגורר בראשון לציון. לאחר שנה נולדו התאומים נועם ומאיה ולאושרו של מרק לא היה גבול. בני הזוג העתיקו את משכנם לרמת גן ומרק החל לעבוד כסוכן בחברת ליסינג. סמדר מספרת: "תכונתו הבולטת ביותר של מרק היתה יצירת קשר חם עם הסובבים אותו. היתה לו יכולת מופלאה ליצור קשרים ידידותיים כמעט עם כל אחד שפגש: החנווני במכולת, המוסכניק, הפקידה בבנק, נהג האוטובוס בקו הנסיעה הקבוע וכדומה. אנשים עניינו אותו. הוא היה סקרן לדעת מי הוא האדם שעומד מולו; מהן העדפותיו בתחומים שונים, מהן דעותיו הפוליטיות, מה מצב רוחו באותו יום. מרק אהב לשתף אחרים בכל הקורות אותו, אך בדרך כלל, כאילו כדי לא להעיק על האחר, היה לו קושי מסוים לשתף בחוויות קשות או לא-נעימות. הוא כאילו ביטל את הרע כדי לשוות רק טוב, לשמר את מצב הרוח המרומם ולשמור על אווירה טובה. לעתים, כשהיה לו קשה מדי, הוא היה נשבר – אבל רק קצת ולזמן קצר – ואז היה מגייס את האופטימיות הבלתי נדלית שלו וחוזר להיות מרק הנינוח, בעל המזג הטוב, מלא החיים ואורך הרוח. מרק שנא מריבות. אפילו כשנתגלעו חילוקי דעות והיה צורך להתווכח – תמיד עשה זאת בצורה עדינה, זהירה, וכמעט שלא ניתן היה לגרור אותו לוויכוחים קולניים. מרק מעולם לא היה טיפוס של "ברוגז". הוא לא שמר טינה, גם כלפי מי שפגע בו. אופיו הנוח הוביל אותו בנתיבים שאין בהם נקודות אל-חזור". סמדר מוסיפה ומתארת את מסירותו ואהבתו הגדולה של מרק, שליוותה אותה לאורך שנות נישואיהם: "גם כשהתקדמנו במסלול חיינו המשותף ונוצרה שגרת חיים, מרק לא שכח אף פעם להחמיא, לפרגן, לפנק בפינוקים קטנים – כאלה שמרחיבים את הלב. מעולם לא ויתר על הנשיקה בפרידה בבוקר ובשובו הביתה. בכל הזדמנות, בכל פעם שסיים שיחת טלפון בינינו, אמר 'אני אוהב אותך'. מרק מעולם לא היסס להפגין את אהבתו ומסירותו. הוא נטל חלק פעיל בניהול כל ענייני הבית והמשפחה. "כאב, מרק היה התגשמות חלומו של כל ילד. בסבלנות אין-קץ היה מטפל בילדינו ומעולם לא בחל בשום מטלה הקשורה בהם. אף פעם לא ויתר על השתתפות באסיפות ההורים בגן, במסיבות החגים ובימי ההולדת. כל פעילות הקשורה בילדים, ללא קשר למידת חשיבותה, עניינה אותו והוא רצה לקחת חלק בה. יוצאת מן הכלל היתה יכולתו לשעשע את הילדים, להשתולל איתם ולהצחיקם עד דמעות, אך גם להרגיע ולהשקיט. הוא ידע לנחם אותם במלים רכות, בחיבוק ובכמויות נהדרות של אהבה. מרק חרד מאוד לשלומם של ילדיו ובמיוחד חשש מפני תאונות דרכים. הוא עשה כל שביכולתו כדי להימנע ממצבים שיסכנו את שלומם." בסוף חודש מרס 1998, בתקופת חג הפסח, נקרא מרק לשירות מילואים בטייסת התחזוקה בבסיס פלמחים. הוא קיבל חופשה בת יום ובדרכו הביתה לבלות עם ילדיו, נהרג בתאונת דרכים. מרק נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ז בניסן תשנ"ח (13.4.1998) והוא בן שלושים-ושתיים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אם, אישה, בן, בת ואחות. במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "מרק תואר על-ידי מפקדיו כחייל משכמו ומעלה, שביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר תוך הפגנת מקצועיות רבה. מרק בלט במרצו ובשמחת חיים, הקרין חוש הומור מיוחד והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד היחידה שבה שירת במילואים כתב למשפחה: "בתקופת שירותו הקצרה בטייסת הקרין מרק ביטחון לסובבים אותו, רקם מערכת יחסים ייחודית עם חבריו לצוות, היה מלא מרץ ושמחת חיים, סייע לזולת בכל עת. מרק היה חבר וחייל למופת, משכמו ומעלה. לכתו מותיר אחריו חלל נורא. זכרו יישאר עימנו לעד".
