גרונר, יאיר

בן שרה וחנניה-ליב, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בתל-אביב. בהיותו תלמיד בבית-הספר העממי הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". אחר-כך יצא להכשרה בבית זרע, הצטרף לפלמ"ח וסיים קורס מ"כים. עם חבריו עלה להתיישבות בקיבוץ רבדים שבגוש עציון. הוא השקיע הרבה כוחות בבניין המשק ובעיצוב הדמות החברתית של חיי הקיבוץ. היה תקיף בהשקפותיו, פיו ולבו שווים בשיחות ובוויכוחים. היה מראשי המדברים בכל שיחת חברים, עומד בתוקף על האמת שלו, ועם זאת היה חבר עליז וחביב ופיו מלא שירה. בחורף תש"ח נשא באחריות לביטחון הקיבוץ כמפקד הפל"ם. כשהחלו הערבים יורים אל הקיבוץ אמר: "לא איכפת לי אם אפול – אבל לא בבית, אלא בקרב!" ומבוקשו ניתן לו ביום המחרת. ביום ג' בשבט תש"ח (14.1.1948) ערכו הערבים התקפה כבדה על ישובי הגוש. אנשי הפל"ם הוזעקו לצאת לקראתם ויאיר, כמפקד, בראשם. האויבים נרתעו מפני עוז-רוחם של המגינים ונסוגו. יאיר הוליך את אנשיו לרדיפה אחרי האויב, והוא הולך בראשם בקומה זקופה. לפתע מצאו את עצמם בתוך אש צולבת. בתוך שאון היריות הרים יאיר את קולו והורה על נסיגה, כדי להציל את האנשים. תוך כדי כך פגע בו כדור והפילו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. בחוברת "חנוך, יאיר, ארז, איציק – לזכרם", שקיבוץ רבדים הוציא לאור באדר א' תש"ח, הציע אחד החברים, שהבן הראשון שיוולד בקיבוץ ייקרא בשם יאיר. אך לא עברו שלושה חודשים וכל הקיבוץ הפך לזיכרון של מאבק-גבורה עד הסוף המר, שבא עליו ביום נפול גוש עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.