גרומן, שמואל

בן פרידל ודויד, נולד בשנת תרפ"ה (1925) בלודז', פולין ונתחנך במשפחה חסידית שומרת-מסורת. בהיותו בן 17 מתו עליו הוריו והוא נאלץ לדאוג לפרנסת עצמו. בימי מלחמת-העולם השנייה היה בגיטו לודז' בבית-יתומים, ששימש גם מקום הכשרה. עם חיסול הגיטו נשלח לגרמניה, ונכלא במחנה-השמדה, אך הצליח לשרוד. אחרי שחרורו עבר לעיר טארף שבצרפת, הצטרף לתנועת נח"ם (נוער חלוצי מאוחד), העפיל בעלייה ב' באונייה "לטרון", שנתפסה על-ידי הבריטים, והוגלה לקפריסין. בקפריסין שהה 7.5 חודשים ועלה ארצה בשנת 1947. שמואל הגיע לקיבוץ אפיקים והתמסר שם בהתלהבות לעבודה בגן-הירק. הווי החסידות וריקודיה השאירו רושם עמוק בנפשו עוד מילדותו, ובהיותו בתנועה התעוררה בו כפעם בפעם ההתלהבות החסידית שהאציל ממנה על חבריו. היה מממעטי-דיבור ומרבי-מעש, העמיס על עצמו כל עול כבד ושימש מופת לחבריו הרבים, שרחשו לו חיבה מרובה והוא החזיר להם חיבה. הוא דרש הרבה מעצמו ומאחרים, ולא ידע ויתורים. כל חולשת-אדם העכירה את רוחו. את רוב שיריו שר בחשאי ואיש לא שמעם. אך תסס בו היין המשומר מדורות, ותמיד הבליג על עצבונו וכך כתב בשירו "המחול" (מתורגם מיידיש): "בשמחה נצא, חבריה / ואם גם מכאוב בלב; / אור יהי! אם גם נדעה / כי מחשך סביב" בפרוץ מלחמת-העצמאות, לאחר 29.11.1947, יום החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, דרש שיגייסוהו לגדוד "ברק" בחטיבת "גולני" והשתתף בהרבה פעולות של גדוד זה. ב-6.5.1948 היה בכוח שפשט על הכפר ערב א-זבח שליד בית קשת, השתלט עליו ופוצץ חלק מבתיו. התארגנות הכוח לנסיגה השתהתה ותוך כדי כך פתחו הערבים בהתקפת-נגד. בקרב הנסיגה הקשה נפל, ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית קשת.