גרוך, זיו (זיוי)
בן אילנה ואילן. נולד ביום י"ד באלול תשכ"ה (11.9.1965) בקיבוץ גליל ים. בן שני במשפחה בת שלושה ילדים. למד לימודים יסודיים בבית-הספר בקיבוצו ובבית-הספר האזורי ברמת הכובש, המשיך בחטיבת-הביניים 'עין השרון' וסיים לימודיו במגמת האלקטרוניקה בבית-הספר התיכון האזורי 'אורט' בקיבוץ שפיים. חבריו בקיבוץ העידו כי היה משכמו ומעלה. כשמו כך היה "זיו ונהרה היו שפוכים על פניו". זיו בלט ברצינותו, ביסודיותו ובאישיותו הלבבית והקורנת. בחור צנוע, ישר, אמין ושקט. קרבת קיבוצו אל חוף הים הביאה באופן טבעי את צעירי הקיבוץ לגלישת גלים. זיו היה אחראי על הימייה וגם כאן בלט בהצטיינותו. יחסיו עם בני משפחתו היו קרובים וחמים. לדברי הוריו היה זיו בן מאוד דומיננטי, שדאג, עודד ותמך במשפחה כולה. הוא קשר קשרי אהבה עמוקים עם חברתו ליאת. בשלהי ינואר 1984 גויס זיו לשירות חובה בצה"ל והתנדב לקורס טיס. הוא סיים את הקורס בהצטיינות ואת כנפי החניך המצטיין חשף ראש הממשלה דאז, שמעון פרס. במהלך שירותו שימש זיו כנווט, מדריך טיסה ובוחן. הוא התמנה קצין מבצעים והצטרף אל טייסת מסוקים מובחרת. להערכות קציניו היה זיו "איש צוות ולוחם מצוין. קצין מוכשר, חרוץ מאוד, יסודי, אכפתי ואחראי ונווט מעולה. הפגין מוטיבציה גבוהה וחשיבה מבצעית טובה". בתום שש שנות שירות, התלבט אם להמשיך במסלול הצבאי או להגשים שאיפתו ולפנות ללימודים גבוהים. לבסוף נבחר למסלול המיועד לקצינים מצטיינים, המשלב לימודים גבוהים עם המשך מילוי תפקידים חיוניים בחיל האוויר. זיו בחר בכלכלה, תעשייה וניהול. ביום כ"ז בכסלו תשנ"א (13.12.1990) נפל זיו בעת מילוי תפקידו בתאונת מטוס 'צסנה' שהתרסק סמוך להמראתו. עימו נפלו שלושה טייסים וקצינת מבצעים. זיו הובא למנוחות בבית-העלמין בקיבוצו גליל ים. בן עשרים-וחמש היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אחות – דלית, ואח – אפיק. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע לזכרו עץ ביער הקרן הקיימת לישראל. משפחתו הוציאה לזכרו חוברת וקלטת.
