גרוזניק, אמנון (“קפישקה”)

בן חיים וצפורה. נולד ביום כ"ח במרחשון תש"א (29.11.1940) בחיפה. אחרי שסיים את בית הספר היסודי "גאולה" אשר בחיפה עבר לבית הספר התיכון שבשדות ים וסיים את לימודיו התיכוניים בכיתות ההמשך שם. עוד בשנת 1952 השתתף בקורס הימי הראשון שלו והוא הפליא בהסתגלותו לחבריו המבוגרים ממנו עד שלבסוף הוכתר כחניך המצטיין למרות גילו הצעיר. לשדות ים בא כחניך "המחנות העולים", כעבור שלוש שנים, כי נמשך לחיים הקרובים לים ושם היה פעיל בפיתוח ספורט השיט בקרב הדור הצעיר. השתייך ל"הפועל". התעניין גם בבעלי חיים והיה רפתן במשק כי אהב מאד את שוכני הרפת. את קשריו לים לא ניתק אף בהיותו בצבא והיה מביא את חבריו מסיירת השריון והפליג עמהם. היה חבר ועדת התרבות במשק. כאשר גויס לצה"ל שירת ב"גולני" והיה מדריך בבית הספר למכ"ים. גם במסגרת המילואים שירת בסיירת שריון ובצאתו לחזית ערב מלחמת ששת הימים שירת באותה מסגרת. במכתביו האחרונים הביתה ניסה להרגיע את רעייתו: "הכל יעבור בשלום!" ושוב כתב: "אם יקרה משהו אל תקחי את זה יותר מדי ללב. דעי שאהבתיך תמיד. את אילת תחנכי ברוח שרציתי שתתחנך. ד"ש לכולם". ועם פרוץ הקרבות כתב: "ייתכן ולא אכתוב מספר ימים. שמרו על עצמכן ואל תתרגשו. אני מקווה לחזור בשלום, אך בינתיים אני מרגיש צביטות בלב מרוב געגועים" – וכמעט סמוך ליום נפלו הביא הליקופטר פתק ממנו, ללא תאריך, המודיע: "לוחמים קשה, לא ישנים. המורל גבוה ואני עוד בריא…" וביום השלישי לקרבות הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), כשהסיירת נקלעה אל תוך קרב נואש בביר אחמדה שבמרחבי סיני הצחיחים, נפל. הניח אשה וילדה בת שנה ורבע. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו. ב"שבעה" הוציא משק שדות ים עלון אשר כמה עמודים מוקדשים לאמנון ולחברו. כן הוציא המשק את "בספר ובשיח" לזכרו. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונות הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.