גרודנר, ישעיהו (שיקה’לה)

בן לאה ושמואל, נולד בשנת 1915 בעיר נובוגרוד, פלך ביאליסטוק, פולין. במלאות לו שנתיים נתייתם מהוריו וגם אחיו ואחותו מתו בשנה אחת. דודו שהתגורר בעיר לומז'ה, לקח אותו אליו וגידל אותו. הוא למד בכיתות הראשונות של בית-ספר עממי אך דודו, שלא רצה שהילד ימשיך ללמוד, לקח אותו לעזור לו במקצועו כעגלון. בהיותו בן 14 כבר היה עצמאי, עזב את דודו, חזר לעירו ועבד בנגרות. באותה שנה נכנס לתנועת "החלוץ הצעיר", נשלח להכשרה והיה פעיל במציאת מקומות-עבודה נוספים להכשרת חבריו-לתנועה. בשנת 1933 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ "השדה" בראשון לציון. עמד על משמר כיבוש-העבודה בימים ההם, ולבסוף יצא לתל-אביב. גם כאן עבד בעבודות-כיבוש, כגון סבלות ברכבת, שהיה צורך לעמוד בה בתחרות עם הסבלים הערביים. בשנת 1938 הצטרף לקיבוץ תל יוסף, שם חי עד ימיו האחרונים. במלחמת-העולם השנייה נענה לצו-הגיוס של המוסדות הלאומיים והתגייס לצבא הבריטי. למד נהגות, ועבד בצבא כנהג, ושירת בסוריה ובאיטליה. עם שחרורו חזר לארץ, לקיבוצו, והמשיך לעבוד במשק בענף המספוא. לבסוף עבד כנהג בקואופרטיב הובלה של משקי גוש חרוד-בית שאן. בפרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לפלוגת חיל-שדה בנפת עין חרוד. בימי המצור על ירושלים, ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948), התנדב להיות נהג בשיירת-המזון שעלתה לעיר. בשער הגיא הותקפה השיירה על-ידי כוחות ערביים. מכוניתו נפגעה מיד ולא יכלה להמשיך בדרכה. כשהגיעה תגבורת-עזרה מקרית ענבים, מצאוהו שרוף במכונית. ישעיהו הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ תל יוסף.