גרובר, יעקב (יענקלה)

בנם-יחידם של רחל ומשה, נולד ביום י"ד בתמוז תרפ"ז (14.7.1927) בירושלים. בשל קשיי הפרנסה נדדה המשפחה למקומות-עבודה שונים בארץ והוא למד בבתי-החינוך בהרצליה ובכפר סבא. נודע כתלמיד למופת, בייחוד בהיסטוריה, ובהרצליה הכתירוהו המורים בתואר "פרופסור להיסטוריה". בהיותו בן 13 הפסיק הנער את לימודיו ונרתם לעבודה. בכפר סבא היה חבר "הנוער העובד" ובהיותו בן 14 וחצי ביקש מאביו בחשאי לשדל את האם שתסכים להתגייסותו לפלמ"ח. הוא התחיל לשרת בקיבוץ אילון שבגליל המערבי, התאמן ועבד בקיבוצים הזורע ויגור ואחר- כך הצטרף להכשרה המגויסת של "הנוער העובד" בקיבוץ מעוז, שקיבלה אחר-כך את השם ל"מגינים" ובתקופה מאוחרת יותר עלתה להתיישבות בעין זיתים. במחנה הקבוצה בהרצליה מילא תפקיד מרכז-עבודה ונתחבב על החברים. בהיותו בן 17 התנדב לבריגדה היהודית, וכשקיבל חופשה ואפשרות לנסוע הביתה העדיף להישאר באיטליה ולנצל את חופשתו לעבודת-עזרה במחנות העקורים. בהיותו בפריז נתקל ברחוב באישה יהודייה בוכה משום שכומר סירב להחזיר לה את שני ילדיה שהציל מהובלתם למחנה-השמדה. יעקב נכנס אל הכומר והצליח להשפיע עליו בראיות מהתנ"ך, שיחזיר את הילדים לאמם ולעמם. כששוחרר מהצבא הבריטי וחזר הביתה מצא את הוריו שבבת ים במצב חומרי קשה. יעקב לא ביקש מהמוסדות פיצויים כחייל משוחרר, כי לדעתו אין לבקש גמול בעד מילוי חובה, אלא נרתם לעבודה, ואת זמנו הפנוי הקדיש להדרכה בסניף "הנוער העובד". משעבר עם ההורים לחולון התמסר לפעולות ב"משמרת הצעירה" ונבחר למזכירותה. כחבר חי"ש התייצב להגנת המקום מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות ונתגלה כבעל כושר צבאי מובהק. פעם נאסר על-ידי "שומרי הסדר" הבריטיים, שוחרר וחזר מיד לעמדתו. הוא ידע את הסכנה הצפויה לו ושבוע לפני נופלו נפרד מאביו, באומרו: "אבא, אני הולך, אבל אתה צריך להיות מוכן לכל, ואפילו לכך שלא אשוב…" יעקב התנדב לסייר את הבית הגבוה בתל-א-ריש, שממנו ירו הערבים יריות-רצח לרחובות חולון, חזר לשם עם החבלנים לפיצוץ הבית. הפיצוץ הצליח, אך הוא נפגע מכדור ונפל ביום י"ב בטבת תש"ח (25.12.1947). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.