גרובר, חנן

חנן, בנם של שרה ומשה, נולד בה' בשבט תר"ץ (3.2.1930) בפולין, בעיירה קפיצ'ניץ שבמחוז טרנופול (כיום אוקראינה). הוריו, אנשים אמידים ונכבדים בעיירה, היו בעלי משק חקלאי ועבדו את אדמתם. הילד ירש מהם את אהבת החקלאות, למד את עבודות המשק ובגיל צעיר מאוד החל גם הוא לעבוד. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נפסקו לימודיו, ומאז הקדיש את זמנו לעבודת המשק. בין שתי מלחמות העולם הייתה קפיצ'ניץ בשלטון פולין העצמאית. בשנת 1939 סופחה, עם כל חבל טרנופול, לברית המועצות. הגרמנים כבשו את האזור בשנת 1941. הם נכנסו לעיר ב-7 ביולי 1941 ומצבם של היהודים הוחמר באחת. הוטלו עליהם גזרות והגבלות, רכושם הוחרם ומאות נחטפו לעבודות כפייה. בשנים הבאות נשלחו היהודים למחנות עבודה והשמדה, שם נרצחו מרביתם. הוריו של חנן נרצחו על ידי הנאצים כבר בראשית המלחמה. הוא ואחותו הצליחו לברוח, מצאו מקום מסתור אצל פולנים אשר הסכימו להעסיקם בזכות היכרותם עם עבודת החקלאות, וכך ניצלו. אולם אחרי המלחמה נרצחה גם אחותו של חנן כאשר פורעים פולנים גזלו את שארית רכושם, והוא נותר יתום, שריד אחרון למשפחתו. חנן הצטרף לקיבוץ הכשרה בגרמניה, משם עבר לצרפת וב-9 ביולי 1946 העפיל לארץ במסגרת "עליית הנוער". אוניית המעפילים שבה הגיע נתפסה על ידי הבריטים, וכל נוסעיה הובאו למחנה המעצר בעתלית. לאחר שחרורו מעתלית נקלט חנן בקיבוץ שדה נחום שבעמק יזרעאל – מראשוני היישובים שעלו על הקרקע במסגרת יישובי "חומה ומגדל". שנה וחצי שהה בקיבוץ במסגרת "חברת הנוער", השלים את לימודיו ועבר הכשרה. היה ידוע כבעל מזג טוב, עובד חרוץ וחבר נאמן. כשפרצה מלחמת העצמאות התגייס עם כל חברי ההכשרה לגדוד השישי ("ירושלים") של הפלמ"ח. שירת כמקלען. עם גיוסם שהו חברי ההכשרה ברמת הכובש עד שהועברו לחזית ירושלים. בתום ההפוגה הראשונה בקרבות צורפו לוחמי הגדוד השישי לחטיבת "הראל" של הפלמ"ח – חטיבה מספר 10 ב"הגנה" – ונטלו חלק בקרבות הגדוד בגזרת ירושלים ולטרון. ערב ההפוגה השנייה, בט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), יצאו חנן וחבריו למבצע "מיקי". במבצע "מיקי", שהיה חלק ממבצע "דני", הותקף, בין היתר, המתחם הירדני הגדול בלטרון שחסם את הדרך לירושלים ושנתפס כאיום על "דרך בורמה" הסמוכה, שנפתחה שבועות ספורים קודם לכן. הפעם הוחלט לתקוף את המתחם ממזרח, והמשימה הוטלה על לוחמי הגדודים הרביעי והשישי. הכוח המסתער הצליח לכבוש כמה מוצבים ירדנים ששכנו בין הכפרים דיר איוב ויאלו (כיום בתחום פארק קנדה), אך הירדנים פתחו בהתקפת נגד עזה ונעזרו גם במשורייני קרב נושאי תותח ומקלעים. לוחמי הפלמ"ח נאלצו לסגת תוך קרב קשה. חנן, שהיה במחלקה הפורצת, ירה במקלעו עד שחל בו מעצור. בהרימו את ראשו כדי לתקן את המקלע נפצע בבטנו מכדור אויב. בעודו מדמם קרא: "שלום חבר'ה, אני מת צעיר כל כך…" אלו היו מילותיו האחרונות. בן שמונה-עשרה בנפלו. חנן נחשב תחילה כנעדר. גופתו נמצאה מאוחר יותר ועם יתר חללי הקרב הובא למנוחת עולמים ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. מדברי ההספד לזכרו של חנן: "… יצאת לגאול את המולדת והקרבת את עצמך על מזבח העם. לא זכית לחוג ולראות את עצמאותנו, אבל בזכותך ארצנו משוחררת, בזכותך הורחב הפרוזדור, בזכותך הפכו חלוצי העם את חומת המצור והמוות לשרשרת יישובים עובדים – חומת חיים לירושלים. וזהו גמולך". החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.