גרדין, חיים
בן חוה וישראל, נולד ביום א' בחשוון תרפ"ח (27.10.1927) בעיירה זופובקה, פולין ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1936. הוא למד בבית- הספר "תחכמוני" בבני ברק, בבית-הספר העממי בנחלת יצחק ליד תל-אביב ואחר-כך שנתיים בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. היה חבר בהסתדרות "הנוער העובד" והצטרף בשנת 1945 לפלמ"ח. שם הכירוהו בשם-המחתרת עמרם יחיאלי. הוא השתתף בהורדת מעפילים ולאחר שירות של שנה וחצי חזר לבית הוריו. חיים עבד כחרט בבית-החרושת "חמת" בנחלת יצחק ובערבים השתלם במקצועו. מאז ה29.11.1947-, יום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, היו חייו קודש להגנת היישוב. כחודש וחצי השתתף בהגנה על בית הקרן-הקיימת-לישראל המבודד ליד בית דגון. אחרי פיצוץ הבית ליווה שיירות לירושלים. מחמת טלטולי דרכים חלה, אבל אחרי יומיים כבר הודיע שעליו ללכת. "מקומי פנוי, ואין מי שיסתום את הפרצה" – אמר. ובדברו על הקרבנות נוהג היה להעיר: "תארו לכם, כי חדרי-הגאזים במחנות-ההשמדה פעלו עוד יום אחד". היה עלם אמיץ-לב ומוכן בכל עת להקריב את חייו. הוא נלחם בשורות גדוד "הפורצים" בחטיבת "הראל" של הפלמ"ח, והשתתף בקרבות על פתיחת הדרך לירושלים. לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח שהשתייכה לגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה כתגבורת לקסטל ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ממחלקת התגבורת וחיים ביניהם. הוא נקבר בבית-הקברות במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
