ג’רבי, יוסף (לודאן)
בן מזל ואליהו, נולד בשנת 1932 בעיר טריפולי, לוב. כרוב ילדי עדתו, למד בבית-ספר עממי וב"ישיבה" גם יחד, וכשיצא לעבוד – בחר באומנות הסנדלרות. מילדותו היה מלא געגועים לציון ובאחד הימים קם והלך ובלי להודיע דבר להוריו ניסה להעפיל ארצה. במעבר הגבול בין טריפוליטניה לתוניס נתפס על-ידי ערבים, הוכה ונכבל ונעזב לנפשו בכבליו. חבריו אשר הצליחו לעבור את הגבול הודיעו על כך למשטרה הצרפתית שחנתה במרחק עשרה ק"מ מהגבול והם שיחררוהו מכבליו, אך העבירוהו לבית-הסוהר בתוניס. בהשתדלות הרב המקומי שוחרר אחרי זמן-מה ועשה בתוניס שבעה חודשים בסבל וייסורים עד אשר הצליח לעלות לארץ בשנת 1947 והוא בן 15, אך חסון ובריא ומבוגר למעלה משיעור גילו. בהגיעו לארץ התגייס מיד והתאמן במחנה "יונה" בצפון תל-אביב וחיכה ליציאה לנגב. "יציאה זו" – אמר לקרוביו – "חשובה לי מכל, וגם את חיי הייתי נותן בעד המולדת". ואמנם יוסף יצא למחוז-חפצו, ובאחד הקרבות נפצע פצעים אנושים. הוא הועבר לבית- החולים בתל ליטווינסקי, וכאשר ביקרו אצלו קרוביו אמר להם: "אם עוד אחיה ויהיו לי בנים, אגדלם לגיבורים ללחום בעד המולדת". יוסף מת מפצעיו ביום ח' בחשוון תש"ט (10.11.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. בן 16 היה במותו.