ג’רבי, אהרן

בן שלום וחנה. נולד ביום י"ב בשבט תשי"ב (8.2.1952) בחיפה, בן למשפחה מרובת ילדים, ולמד בבית-הספר היסודי בבית-אליעזר שליד חדרה. אהרן היה אדיב, נעים הליכות והצטיין באהבת הזולת. הוא ניחן במידה רבה של סבלנות שבזכותה הצליח לפתח ולנצל את כשרונותיו הרבים. הוא רכש הרבה השכלה וידע, למרות קשיי המשפחה, ועשה זאת בכוחות עצמו. העיסוקים החביבים עליו היו קליעה וטניס-שולחן. הוא היה חניך מצטיין במועדון הקליעה והקדיש לקליעה הרבה מרץ והתעניינות. הודות לחוש הדיוק שלו ולסבלנותו זכה במקום הראשון בתחרות קליעה אזורית (בשנת 1967) והוענקו לו מדליה, תעודת הצטיינות וטלסקופ. גם בתחרות הארצית היה בין הראשונים. הוא אהב מוסיקה וביחוד פריטה על גיטרה. אהרן ידע לנצל היטב את כשרונו "לעשות דברים". עוד בצעירותו בנה בעצמו גיטרה והחל לנגן עוד בטרם ידע לקרוא תוים. כעבור זמן קנה גיטרה משוכללת וניגן בה היטב. הוא הרבה גם לעסוק בעבודות קרמיקה שונות. פעם הפך, בכוח כשרונו וסבלנותו, אופנוע ישן ומוזנח שמצא מוטל בערמת גרוטאות לכלי-רכב שימושי להפתעת כל רואיו. היה חבר בתנועת "הצופים", תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך ומארגן. כן היה פעיל במרכז הקהילתי בשכונתו. הוא התגייס לצה"ל בסוף נובמבר 1969 ושירת בחיל-הים. בצבא מצא את מקומו והיה אהוד על עמיתיו ועל מפקדיו. הוא ביצע את כל המוטל עליו ברוח טובה וללא טרוניה. ביום כ"ב במרחשון תשל"א (21.11.1970), נפל בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית הקברות בחדרה. ב"שלושים" לפטירתו נערכה תחרות בטניס-שולחן לזכרו ובה חולקו מדליות זהב וכסף וגביע כסף לזוכים.