גרבוביסקי, חיים

בן רוניה ומנחם. נולד בשנת תרנ"ט (1898) בראש פינה, אחד מעשרת הילדים של השומר הנודע לתהילה מחוות מגדל, שמת מקדחת שחור השתן. חיים גדל בראש פינה, מקום שם למד בבית הספר היסודי, ובבית הוריו חונך לחיי עבודה, הסתפקות במועט ואומץ-לב. מכיוון שהיה מצעירי הבנים לבית גרבובסקי, לא נותרה בשבילו חלקת אדמה במושבה ולכן עבר במרוצת הזמן, עם אשתו ובנם-בכורם מנחם, לגור באחת החושות ההרוסות למחצה של חוות "ווקאז" המרוחקת מראש פינה. בחורף יצא חיים לעבוד כפועל שכיר: חפר בורות, נטע עצים, שמר בשדות מגדל, ייבש ביצות בעמק זבולון וחפר תעלות השקיה בנתניה וברמת טיומקין. כעבור שנים רבות, לאחר שנמצאה למשפחה חלקת אדמה במשמר הירדן, היא עברה לשם והמשיכה בחיי העמל. הפלאחים הערבים שבסביבה נהגו לומר על חיים: "כשידו לוחצת על ה'קבוסה' (ידית המחרשה) ישנים השוורים בלילה על גבם (מעייפות)". הוא נבחר לחבר ועד המושבה ועם פרוץ מאורעות 1936 היה פעיל בהגנה עליה ובהדרכת שומרים חדשים. ב-1938 הרסו הערבים את מיתקן המים שסיפק מים למשמר הירדן, ומשום כך נאלצו האיכרים לרדת אל מעיין, שנשפך אל הירדן ממזרחו כדי להביא מים למושבה. בכ"ז בתמוז תרצ"ח (26.7.1938) חזר חיים בשעת בוקר מוקדמת מן השמירה, לקח עמו את בנו מנחם ויצא למעיין להביא משם מים בחביות. בדרכם חזרה למושבה נתקלו בכנופיה ערבית מזויינת שהתקיפה אותם ביריות. חיים דחף את בנו מעל העגלה וצעק אליו שיברח ויסתתר. הוא עצמו נפגע מכדור ואף על פי כן גילה התנגדות אמיצה ואף שבר את רובהו של אחד התוקפים על כתפיו. למשמע קול היריות נזעקו בני המושבה למקום, מצויידים בנשק, וכשהגיעו לשם מצאו לצד הפרדות המתות וחביות המים נקובות הכדורים את חיים ואת בנו מוטלים בשלולית דם. מנחם כבר לא היה בין החיים, האב היה פצוע אנוש אך הספיק לתאר את הכנופיה ומסר גם את שמו של אחד המרצחים, שהכירו מקודם. הוא הוציא את נשמתו בדרכו לבית החולים בטבריה. האב והבן הובאו למנוחת עולמים בבית הקברות של משמר הירדן. על גבי המצבה המשותפת שהוקמה על קבר השניים נכתב: "הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו". אבי המשפחה הניח שני בנים ובת ואשה הרה. כחודשיים לאחר מותו ילדה רבקה אשתו בן נוסף וקראה לו על שם בעלה ובנה: חיים-מנחם.