גץ, אבנר-שמעון
בן מאיר-יהודה ואסתר. נולד ביום ט"ז בסיון תש"ו (15.6.1946) בטוניס אשר בטוניסיה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. אביו הרב הוא ממעצבי הדמות של ההתיישבות בגליל – מבחינה חלוצית, משקית, חינוכית וגם צבאית, היות והוא גם קצין קרבי בצה"ל כנצר למשפחה מפוארת, המתייחסת לרב חיים אבן עטר, בעל "אור החיים", קיבל אבנר חינוך דתי ואחרי סיימו את לימודיו בבית הספר היסודי במושב כרם-בן-זמרה, אשר בו ישבה המשפחה, למד ב"ישיבה" בצפת. שלוש שנים בילה אבנר ב"ישיבה" ושקד על לימודיו לשביעות רצון כל הסובבים אותו. ב"ישיבה" התחילה להתגלות דמות המנהיג בעל ההשפעה על חבריו, בעל כוח רצון וכוח החלטה, שדבק במטרות שונות שהציב לעצמו. היה שנון ופיקח ולדוגמא לכל יודעיו, ירא שמים, בעל חוש הומור מפותח, אדם שקשר את הזולת אליו ושפע בטחון. השתייך לתנועת "בני עקיבא". בעידודו של אביו הקדים להתגייס ביולי 1963 והוא אז בן י"ז בלבד. לאחר תקופת הטירונות וסיום קורס החבלה חזר אל חברי גרעינו ששהו במושב משואות יצחק ולאחר שנת נח"ל יצא לאימון מתקדם והגיע הביתה עונד כנפי נצחן. בחזרו למשק הוריו הדריך נוער עובד במקום ונתמנה כסגן מנהל התחנה האיזורית למיון ביצים במירון והכניס שכלולים אשר העלו את התפוקה והגבירו את הייעול. מילוי התפקיד היה קשה גם ביחסי עובדים וביחוד הצטיין אבנר בהשכנת שלום ביניהם. באותם הימים התכונן להקים בית במושב. ערב מלחמת ששת הימים הגיעו למשפחה שני צווי קריאה – לאב ולבן, ומעניין לציין כי את הזמן שנותר להם עד למועד יציאתם ניצלו שניהם ללמוד ולברר את דיני המלחמה לפי הרמב"ם. בפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים ופעל כחבלן. בתפקידו זה נע עם ראשוני הפורצים את קו הגבול לירושלים הערבית, עבר את שלבי הקרב הראשונים תחת אש רצופה ועמד בכבוד בכל מבחני החיל בקרב. אך כשכוחותינו התקרבו לחומות העיר העתיקה נפגע במטח הראשון שנורה עליהם על ידי צלפי האויב; זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), היום השני לקרבות, בקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים הבירה ב"חצר המטרה" מול שער שכם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת ההנצחה "אנשי ישראל", שהוציאה מזכירות איגוד המושבים של הפועל המזרחי לזכר בני מושבי האיגוד שנפלו על משמרתם, הועלה זכרו. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו כמה עמודים לזכרו. גם בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש לו עמוד בו מובאים תולדותיו ותיאור הקרב האחרון שלו.
