גפני, ארתור
ארתור, בן דבורה-לאה ז"ל וצבי יבדל"א וינשטוק, נולד ביום כ"ז בחשון תרצ"ט (21.11.1938) בבוקרשט, שברומניה. הוא למד בבית-הספר היסודי בעיר הולדתו וסיים שם גם את לימודיו בבית-ספר תיכון. ארתור זכה לילדות מאושרת בחיק משפחתו האוהבת עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בבית-הספר היסודי היה תלמיד ככל התלמידים ובשכונת מגוריו לא הרגיש הגבלה או דחייה עקב יהדותו. משום כך לא חש קרבה לישראל, למרות שהוריו הקפידו להעניק לו חינוך יהודי מסורתי. אך רדיפות היהודים בתקופת המלחמה והשואה הנוראה של עמו, שינו אותו מן הקצה אל הקצה. ביתו נעשה חדור רוח ציונית והשאיפה לעלייה לארץ ישראל הפכה לנושא שיחה יום יום. ארתור החל מבין את החשיבות והצורך בבית לאומי לעם היהודי ולפתע החל מרגיש עצמו זר בסביבה שנולד וגדל בה. השאיפה לעלות לארץ ישראל ולעשות למען עמו כפי יכולתו מלאה אותו כולו והפכה לחלום שהגשים בבגרותו. ב-1951, כשהיה בן שלוש-עשרה בלבד התייתם מאמו. הייתה זו מכה קשה לארתור, שאהב את אמו מאוד והיה קשור אליה בכל לבו. רעיון העלייה לארץ-ישראל נדחה לתקופה של שנים אחדות אך לא ננטש, ובינואר 1959, כשהיה בן עשרים-ואחת, עלה עם אביו ואחותו ארצה. ארתור היה צעיר נמרץ שניחן בכשרונות רבים ובצימאון גדול לדעת. הוא היה בעל כושר זיכרון מדהים והיה מסוגל לזכור בעל-פה עשרות פרטים ללא מאמץ. יתר על כן, שאף תמיד להעמיק ולחדור לשורשם של כל בעיה ועניין עד לפרטי הפרטים. הוא אהב ללמוד ושאף תמיד להרבות דעת. לנטיותיו אלה מצא ביטוי מלא ומספק במסגרת צה"ל. ארתור גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1959, חודשים אחדים לאחר שהגיע ארצה, והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים קורסים שונים במסגרת החיל. עד מהרה עמדו מפקדיו על כשרונו המיוחד לזכור במהירות ובמהימנות פרטים רבים והעבירו אותו לאגף האפסנאות. ארתור עבר ברצון קורסים נוספים והשתלם בתחומים שונים של מקצוע האפסנאות. תוך תקופה קצרה יחסית נשלח לקורס קציני אפסנאות, וסיים אותו בהצלחה רבה. בתום תקופת שירותו הסדיר נעתר להפצרות מפקדיו והתנדב לשירות קבע בצה"ל. הוא היה קצין יעיל, בעל כושר ארגון ותיכנון ובעיקר הצטיין בידע מקצועי רחב. במשך שירותו מילא תפקידים רבים ועשה מלאכתו באחריות וביעילות רבה. עם זאת מצא לו פנאי לעסוק גם בתחביבים שונים. כשחקן שחמט מעולה וכחובב ספורט נלהב, השתתף במרבית התחרויות שנערכו בצה"ל בתחומים אלה. הוא אהב גם להשתתף בצעדות ובמשחים והקפיד שלא להחמיץ את "צעדת שלושת הימים", את "צליחת הכנרת" ותחרויות אחרות כיוצא באלה. ארתור היה גם איש חברה מרתק, שנתברך בלשון בהירה ובחוש הומור מצוין. ולפיכך היה מן המפקדים האהובים ביחידתו. בתקופה זו נשא לאישה את חברתו שולמית וברבות הימים נולדו להם שני ילדים – בת ובן. אושרו של ארתור היה רב: הוא הצטיין בעבודתו והיה לו בית חם ורעיה אוהבת, שסייעה לו במילוי חובותיו גם כשעשה הרחק מן הבית. אבל אושר זה לא נמשך זמן רב. במלחמת יום הכיפורים השתתף ארתור בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע בהתקפת האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת ובן, אב ואחות. משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "תהילות ישראל" ברמת-גן; בבית-ספר ע"ש אביגור ברמת-גן נפתחה ספריית עיון ע"ש ארתור ז"ל.
