גפן, אליאב (‘אליק’)
בן בנימין ותמר. נולד ביום כ"ו בחשון תשט"ז (11.11.1955) בקיבוץ כברי שבגליל המערבי. בקיבוץ זה, שהוקם רק שש שנים לפני הולדתו, עשה אליק את כל שנות-חייו ורכש בו את השכלתו היסודית והתיכונית. כאן גם נתגבשה אישיותו המיוחדת במינה, שהרשימה את כל מי שנזדמן להיות במחיצתו – צעירים ומבוגרים כאחד. מעידה מורתו של אליק על השניות שנסתמנה באופיו: "ילד – וגבר. תלמיד מצטיין ואחראי – ופרא-איש. עסוק בכתיבת מכתבי-אהבה בכל השיעורים – וכובש-לב-מורה בהתעניינות ובהתייחסות אל כל הנעשה אותה שעה בכיתה… נושא על כפיים את אמא ואת חוה'לה אחותו – באהבה, בכל פרטי תשומת-הלב, באחריות משפחתית שאין דומה לה – ומסתבך במעשי-משובה חברי-אחריות בלתי- צפויים ביותר. מעורב כל- כולו בחברה, משמש משענת לכל אחד מבני כיתתו – ושומר לעצמו מרחק סמוי, פינה שהיא שלו בלבד. כל-כולו סערה – והנה שקט, שקול, רוגע. מנהיג – ונער מהשורה. צחקן ומצחיקן עד דמעות – ומנהל שיחות רציניות ונוקבות… כל הניגודים בכפיפה אחת, בשלמות מפתיעה – אליאב". וידידה מבוגרת – אמא של חברתו – מתפעלת מ"התכונות השונות הגודשות אותו: החוש האסתטי הנקי והמדויק, האינטליגנציה החדה, הרוך הנפלא, כושר-המנהיגות השקט והבוטח והרצון החזק ללמוד ולדעת וללכת בכל שביל עד הסוף – לראות לאן הוא מוביל; לנסות כל דבר, לטעום, לא לחיות במסגרת מצומצמת ושלוה אחת, לחבוק את כל העולם ולא להירתע מכישלונות קטנים או גדולים". אליק שימש כמרכז חטיבת בני שכבת-הנעורים במשקו. נטל חלק בכל פעילות – פיסית ורוחנית כאחת. היתה לו תחושה מיוחדת לטבע ולנוף. כעבודת-גמר בבית-הספר התיכון בחר בנושא: 'ניסיונות בהאבקת פרחים ובהבכרת פירות והשבחתם – באנונה'. תמצית של עבודה זו הודפסה לאחר מותו ב'השדה'. והמימצאים מיושמים הלכה למעשה בידי המגדלים. את תעודת-הבגרות רכש בבחינות אכסטרניות. תחביבו של אליק היו טיולים, בהם ניצל את בקיאותו הרבה בידיעת הארץ, וכן צלילה תת-ימית וגם מוסיקה – פופ וקלסית כאחת. לפני התגייסותו לצה"ל החליט אליק להקדיש שנה אחת לתנועה – להדרכת 'מחנות עולים' בבאר-שבע. הוא התחבב על חניכיו בגישתו הספונטנית והבלתי-שגרתית. אליק גויס לצה"ל בנובמבר 1974 והוצב לשרת בסיירת כפי שביקש. בשירות הצבאי גילה סבילות, כושר-מנהיגות ונכונות לסייע לחבריו בביצוע תרגילי האימונים המפרכים, על-אף פגיעה בברכו. לא חלפו אלא תשעה חודשים וכיתתו, שהיתה מופקדת על שמירת הגבול הצפוני, הועמדה במבחן-אש קשה. בהיודע דבר חדירת מחבלים לאזור הוחשה הכיתה לחניתה. המחבלים התחבאו בשטח בעל צמחיה סבוכה, מזרחית לקיבוץ, ורק כמאה מטר חשופים הפרידו בינם לבין הגדר. אליק וחבריו התפרסו בשורה כדי לסרוק את השטח. מכת-האש הראשונה של המחבלים היתה מכוונת כולה אל אליק. החיילים השיבו אש והחוליה, שמנתה שלושה מחבלים, הושמדה כולה. אבל אליק לא היה עוד בין החיים – הוא נפל באותו קרב ביום י"ג באלול תשל"ה (20.8.1975). הובא למנוחת-עולמים באדמת כברי, שגדל בה והשקיף עליה מרחוק דקות ספורות לפני מותו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. קיבוץ כברי הוציא לאור ספר-זיכרון בשם 'אליק', להנצחת זכרו.
