גסנר, יצחק-רוני

יצחק-רוני, בן נעמי ויחזקאל, נולד ביום י"ז בכסלו תשט"ו (12.12.1954) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "ניר-עציון" ובבית-הספר "נצח-בנים", ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר על-שם ברנר בפתח-תקוה. יצחק היה תלמיד מצטיין, חרוץ ומתמיד. מורתו מעידה עליו, שהיה "תלמיד פיקח ועירני, צחק תמיד וחייך, וכל-כולו היה צחוק ורוך. נער עליז היה וטוב-לב, והיו בו שמחת חיים, אמביציה, מרץ, יזמה ונכונות לעשות למען הזולת". הוא הרבה לקרוא, היה איש שיחה נעים, הגיוני ונבון. מנערותו היה נלהב מאוד לענייני הצבא. יצחק היה שומר מצוות. מילדותו ניתן לו חינוך דתי ואם כי לא היה אדוק, הרי הקפיד על קיום המצוות. הוא התנדב לכל דבר עשייה והיה עושה את מלאכתו בחרדת קודש, ברצינות ובשיקול דעת. הוא אהב את הבריות והיה אהוב עליהן, האיר פנים לכל אדם ולא הקפיד עם זולתו, רחק מריב וממדון ועשה ככל שיכול לישר את ההדורים בין חבריו. סלחן היה וותרן ואוהב שלום. כל מכריו זוכרים אותו כאדם ישר-דרך ואיש-אמת בעל מצפון, אדיב, נעים הליכות וצנוע. הוא היה בן מסור ונאמן להוריו, אהב אותם, כיבד את רצונם ודאג לשלומם ולרווחתם. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון". הוא היה חייל טוב ואחראי ומסור לתפקידו. ביחידתו ניכר במזגו הטוב, בנאמנותו לחבריו ובנכונותו לעשות תמיד את כל שנדרש ממנו ללא טענות והיסוסים. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לכתוב הביתה לעתים קרובות ומעולם לא התאונן על האימונים הקשים ועל חיי הצבא, כדי למנוע דאגה מלב הוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו להשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפל יצחק בקרב שהתחולל באזור מוצב "ליטוף". הוא נשלח לחלץ צוות טנק שנפגע, וטיל שנורה על-ידי האויב פגע בטנק שלו והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות".