גנץ, יורם

בן שושנה ויהודה, נולד ביום ג' בתמוז תשכ"ב (5.7.1962) ברמת-גן. יורם למד בבית-ספר יסודי "הבילויים" ברמת-גן, ולאחר מכן השלים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט" רמת גן במגמת מכניקה. יורם היה מעורה בפעילות חברתית בבית-הספר. היה אהוד על חבריו ונכון תמיד לעזור ולתרום. כנער, אהב לטייל ברחבי הארץ והירבה לתור אותה ברגל ובאופניו – עם משפחתו ועם חבריו. הוא עסק בספורט ובילה רבות בגלישה בחופי תל-אביב. בנובמבר 1980 התגייס יורם לצה"ל. הוא היה מסגר במקצועו, ולכן היה יכול לשרת ביחידה עורפית, אולם הוא העדיף ללכת בדרכי אביו ואחיו ששירתו בחטיבת גולני, גם הוא התנדב לחטיבת גולני בחיל-הרגלים. יורם עבר אימוני טירונות וכמה קורסים מקצועיים עד שהוסמך לחובש קרבי. באפריל 1982 הועלה יורם לדרגת רב"ט. הוא היה מרוצה בתפקידו כחובש, ומילא את תפקידו במסירות. היה משתתף בפעילות החברתית של יחידתו, וסייע בארגון המסיבות שהתקיימו בה. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה יורם עם הכוח שהסתער בראשית הקרבות על מעוזי המחבלים בלבנון. בליל המלחמה הראשון, בט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), היה עם יחידתו בקרב על מוצב מצפון למבצר הבופור. הכוח עלה על שדה מוקשים וחיילים אחדים נפגעו. בפעילות החילוץ נפגעו חיילים נוספים. יורם התנדב וחש לשדה המוקשים לעזרת חבריו הפצועים. בעת שטיפל באחד הנפגעים הפעיל בעצמו מוקש ונפצע מהתפוצצות, אבל גם בהיותו פצוע קשה הוסיף לעודד את הפצועים, כשהוא זב דם ומאבד כוחות. חבריו התנדבו ובאו לעזרתו. הם נשאו אותו באלונקה, אחד מנושאי האלונקה עלה על מוקש, שהתפוצץ ויורם נהרג. בן 20 שנים הוא היה בנופלו. ביום 10.6.1982 הובא יורם למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים ואח – אייל. על לחימתו בלבנון קיבל יורם ציון לשבח מאלוף פיקוד הצפון, שציינו: "במעשיו גילה אומץ לב, רוח התנדבות ונכונות להקרבה עצמית". שר הביטחון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יורם גנץ נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בנבטיה שבלבנון, בעת שניסה לחלץ חיילים פצועים משדה מוקשים. הוא היה חובש אמיץ לב, עז רוח, דבק במשימותיו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "בנכם גילה אומץ לב ועוז רוח ברצונו לחלץ את חבריו משדה המוקשים. הוא מהווה סמל לחיילי היחידה בהמשך מילוי משימתם".