גנטמן, ירוסלב (סלבה)

בן אלה ויבגני. נולד ביום ל' בתשרי תשמ"ד (7.10.1983) בעיר רוגצ'יב שבבילורוסיה, בברית-המועצות. ילד חייכן ונבון, שאהב לשחק שחמט. סלבה, שהיה בן יחיד להוריו, התייתם מאביו בשנת 1997 ולאחר כשלוש שנים התייתם גם מאמו. הוריו נפטרו ממחלת הסרטן. לאחר מות הוריו התגורר במשך שנה אצל דודיו בבילורוסיה וסיים את לימודיו בבית-ספר תיכון במגמה הומנית כללית. במאי 2001, כשמלאו לו שבע-עשרה שנה, עלה סלבה לארץ, הגיע לקרית ים ואומץ על-ידי דודו גנדי, אחי אביו, ודודתו ז'נטה והפך לאח לילדיהם – יעל וודים. ז'נטה מספרת: "לפני שאמו נפטרה היא כתבה לי מכתב מרגש וסיפרה בו שיש לה שני אחים עשירים, אך למרות זאת, היא אינה יכולה למסור להם את בנה, ומאמינה כי רק אני ובעלי נעניק לסלבה בית חם, נאהב אותו ונחנך אותו לערכים. התקשרתי אליה ואמרתי לה שסלבה הוא כמו בן בשבילנו. היינו קשורים אליו ואליהם לאורך כל השנים. גם כשעלינו לישראל והם נשארו ברוסיה, נשאר קשר חם." סלבה סיים את לימודיו, עבר בהצלחה את בחינות הבגרות וביום 13.5.2002 התגייס לצה"ל. בתום אימוני הטירונות במחנה "מחווה אלון", הוצב בחיל-האוויר ועבר קורס מש"קי כיבוי אש בבסיס עובדה. עם סיום הקורס החל לשרת ביחידת בקרה אזורית כמש"ק כיבוי אש. בסוף ינואר 2003 הועבר סלבה, על פי בקשתו, לשרת בתחנת כיבוי אש בבח"א 8. סלבה שלט בשלוש שפות – רוסית, אנגלית ועברית. הוא אהב להשתובב, לצחוק ולבלות עם חבריו. מעולם לא אמר "קשה לי" או "אני לא יכול לעשות זאת." תמיד התייצב בזמן, לבוש בקפידה, תמיד שמח ומוכן לעזור, לעבוד ולהשקיע בכל משימה. אף פעם לא היה מוכן שיחליפו אותו לפני שסיים את עבודתו. למרות כל הקשיים נשאר אופטימי וחייכן ומעולם לא רב ולא התרגז על מישהו. ביום 15.4.2004 השתתף סלבה יחד עם חבריו לטייסת בחתונה של חברו ליחידה. סלבה היה נרגש מאוד לקראת החתונה, כי היתה זו החתונה הראשונה שהשתתף בה בארץ. מפקדיו סיפרו שהיה מאושר מאוד בחתונה, רקד כל הערב ועשה שמח. בסיום האירוע, ביום כ"ה בניסן תשס"ד (16.4.2004), בעת שסלבה עשה דרכו ברגל לכיוון ביתו בקרית ים, פגע בו רכב חולף והרגו. סמל ירוסלב (סלבה) גנטמן הובא למנוחות בבית-העלמין בצור שלום והוא בן עשרים-ואחת. הותיר אחריו דודים ובני דודים.