גנזר, צבי-הנרי
בן יצחק ופפי. נולד ביום ה' בניסן תש"ו (6.4.1946) בעיר פוקשני אשר ברומניה. עוד בילדותו נתגלה אפיו – גילוי-לבו וישרו. בעל נפש בריאה היה וגוף בריא. בגיל רך ניכר הלוחם שבו למען הצדק ויצר-ההגנה על החלש והנפגע בחיים. צבי סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בחוץ-לארץ והחל ללמוד בבית-ספר תיכון. במקביל ללימודיו בבית-הספר היסודי למד ב"חדר" בשעות אחר-הצהריים וחונך ברוח היהדות והמסורת. בבית גדל ברוח הציונות וחלם על עליה לארץ אלא שהדבר לא התגשם עד שהשלטונות הרומניים נתנו למשפחה היתר לצאת את ארצם. סוף סוף עלתה המשפחה לארץ. מספר חדשים עשה צבי בקיבוץ משמר-הנגב ולאחר-מכן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון. את הארץ אהב בכל לבו ונפשו ובטיוליו בה התפעל מן הנוף שלה. התחבב על חבריו ומכיריו בשל תכונותיו הטובות והיה הרוח החיה בחברה. חבריו מספרים על תפיסתו המהירה, הצטיינותו בלימודים וקור-רוחו ואומץ-לבו בטיולים במקומות מסוכנים. חובב ספורט היה והצטיין בשחמט. לצה"ל התנדב באוגוסט 1964 ולא חיכה לצו-גיוס, כי הוא ראה את השירות הצבאי כדבר ראשון הקודם לכל; רק לאחר-מכן חשב להמשיך את לימודיו באוניברסיטה. לאחר תקופת-הטירונות מצא את מקומו בשירות כחובש, כי עוד בנערותו עבר מספר קורסים של "עזרה ראשונה" ולפני גיוסו היה בין המתנדבים ל"מגן דויד אדום". בצבא עבר מספר קורסים וסיים בהצלחה את קורס-הקצינים. אהב את שירותו הצבאי ומילא כל תפקיד מתוך מסירות ונאמנות ומפקדו מעיד עליו כי דרכו בצבא היתה דרך של מתן עזרה לאחרים וחינוך פקודיו לתמוך בסובלים. שאיפתו היתה להמשיך בלימודים, אלא שהגורל לא רצה, כנראה, כי ישלים את שירותו וביום י"ט במרחשון תשכ"ז (2.11.1966) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
