גנזל, יוסף (יצחק)

בן שרה ומשה, נולד בשנת 1929 בעיר בלשדיארמט, הונגריה ורכש לו השכלה תיכונית. היה בין מארגני הנוער הציוני בעיירתו, ועוד בימי נעוריו התכונן לעלות לארץ ולמד לשם כך את מלאכת הבנאות. עם פלישת הגרמנים הועבר למחנה-ריכוז ונשלח לעבודת- כפייה. עם אחיו וחברים אחדים נמלט ממחנה-הריכוז והסתתר במבואות בודפשט. כפעם בפעם יצא מהמחבוא וסיכן את חייו כדי להביא צורכי-אוכל. לאחר השחרור עבר בגניבה ובתנאי קור וכפור את הגבולות והעפיל לארץ באונייה "הנרייטה סאלד", אך נעצר ונשלח לקפריסין והגיע ארצה עם פדויי-קפריסין הראשונים בשנת 1946. הוא הצטרף לחברת-הנוער בקיבוץ דן והיה במהרה לחבר ב"הגנה". ביום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס מיד לשירות פעיל בירושלים, השתתף בהגנתה ועלה עם השיירה האחרונה לכפר עציון. במכתבו האחרון אל אחיו כתב: "ואם יקרה משהו תנסה להרגיע את ההורים, ותכתוב להם שלא עשיתי יותר, רק מילאתי את התפקיד ששליחות העם הטילה עלי". ב-12.5.1948 ערכו כוחות הלגיון וערבים מקומיים התקפה כבדה על הגוש והצליחו לבתרו לשניים. למחרת נמשכה ההתקפה וכפר עציון נפל בידי האויב. בקרב זה נפל, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.