גנזל, יהושע-אליהו (שייקה)

בן בתיה ומשה. נולד בשנת תרע"ב (1912), בעיירה באראסטאצ'קו שבפולין, אשר יצאו לה מוניטין בחינוך העברי הרווח בה ובציוניותה המובהקת. משפחתו, שהיתה אמידה, עברה בשנת 1929 להתגורר בברודי שבגליציה המזרחית. יהושע-אליהו עזב כעבור זמן קצר את בית-הוריו ויצא להכשרה באחד מקיבוצי "השומר הצעיר" בגליציה. בשנת 1934 עלה לארץ-ישראל, סיים לימודיו בבית הספר לשוטרים, שירת שנה בתחנת הכוח בחיפה ואחר שימש כנוטר. חבר חביב היה, שפע חדוות-חיים ונענה לכל דורש עזרתו. בעקבות מפגש עמו כתב חברו – "הוא ריתק אותנו בכוח אמונתו הרבה". בערב האחרון לחייו, ליל א' דחנוכה תרצ"ט, בא לבקר את הורי אשתו בת"א, מלא שמחה, עליצות ויחס חם לילדי המשפחה. הוא סיפר על לילות השמירה, על רצונו לצאת לעבודת כפיים ממש, מלא תקוה היה לעתיד הישוב ולעתיד משפחתו. "קינאתי בו על אמונתו ועוז רוחו: יפה תואר, חסון כאלון, זקוף קומה" – כתב חברו, דב. שייקה נורה ונהרג בעת שאוטובוס, בו נסע בכביש ת"א-חיפה, הותקף ביריות, ביום כ"ה בכסלו תרצ"ט (18.12.1938). הובא למנוחת עולמים בחיפה. הניח אשה וילדה קטנה. מאמרו לזכרו התפרסם בעתון "דבר".