גנוט, אשר (זליג)

בן יוסף ומרים. נולד ביום כ' באייר תש"ו (21.5.1946) בפראג אשר בצ'כוסלובקיה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1952. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי הדתי "אמונים" בגבעתיים ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון עירוני ב'-ג' ("צייטלין") בתל אביב וסיים את לימודיו שם. היה חבר בתנועת "בני עקיבא" והשתייך לארגון הספורט "אליצור". לצה"ל גויס ביולי 1964 במסגרת נח"ל. עבר קורס מ"כ, קורס צניחה וקורס קצינים. בהיותו בשנתו השנייה בצבא הרגישו בו מפקדיו שהוא ניחן בכושר דיבור, שיכנוע וריתוק, ואחרי שקיבל את דרגת הקצונה הראשונה שלו חתם לשירות קבע. הצבא לגביו לא היה רק "העברת זמן" אלא מעין אידיאל אשר בו השקיע את כל מרצו. חיוכו היה מקסים ובנועם הליכותיו קנה כל לב. איש לא היה מאמין שצעיר זה מסוגל לפקד על מחלקת חיילים אשר אחדים מהם עלו עליו בגילם. אבל ברצונו העז ובתכונותיו היוצאות מגדר הרגיל השכיל להחדיר את החומר הצבאי לאנשיו לא מתוך כפייה אלא מרצון ואין פלא איפוא שפקודיו מעולם לא התנגדו להתאמן אף מחוץ לשעות האימונים הרגילות. בימי מלחמת ששת הימים שימש מפקד מחלקה וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב על אום כתף אשר בסיני, פרץ קדימה חדור הכרה, מסירות ונכונות, כאילו ניסה לחפות בגופו על חבריו אשר רצו אחריו, ובאותו קרב נפל, מרסיסי פגז. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן. שמו הונצח בחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים". זכרו הועלה ב"עלים", בטאון תלמידי תיכון עירוני ב' – ג'. בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך. ב"גבעתיים", הבטאון לאינפורמציה ולהווי המקום בהוצאת העירייה וב"ספר הנופלים" של העירייה. ב"זרעים", בטאון בני עקיבא. ב"יד לנופלים שהוציאה פלוגה ג' לזכר אנשיה שנפלו באום כתף ב"נח"ל נגב במערכה". בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל הובא מעזבונו.