בן מלכה וסלומון. נולד ביום ז' באב תשל"ב (18.7.1972) בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, ברית המועצות לשעבר. הצעיר מבין שלושה ילדים, אח לפלינה ולאלה. לאוניד היה ילד פתוח, חברותי וטוב לב. כבר בהיותו ילד צעיר אפשר היה להבחין כי ניחן באינטליגנציה גבוהה, בסקרנות אינטלקטואלית ובכישרונות רבים. את לימודיו, בבית הספר מספר 5 שבעירו טשקנט, סיים בהצטיינות, והישגיו יוצאי הדופן אף זיכו אותו במדליית כסף. בשנות נעוריו השתתף בחוגי העשרה במתמטיקה ובביולוגיה, וזכה באולימפיאדה הארצית בביולוגיה במקום השני. ספורט לא חיבב לאוניד במיוחד, אך לעומת זאת היה פעיל בתנועת הנוער "קומסומול" הפועלת למען הקהילה. במסגרת זו, סייע לאנשים מבוגרים בקניות וחילק פרחים ללוחמים במלחמת העולם השנייה ביום הניצחון (ה-"D-Day"). לאוניד התברך בשמיעה מוזיקלית נפלאה ובכישרון נגינה. שבע שנים למד פסנתר בבית ספר למוזיקה, אך בחר שלא להמשיך בתחום זה, כיוון שחלומו האמיתי היה להיות רופא, וליתר דיוק – רופא ילדים. מאז ומתמיד גילה לאוניד עניין רב ברפואה ואהב לטפל באנשים – היה זה שילוב של נטייתו הריאלית ומשיכתו למדע עם אהבת האדם שבו, ועם הרצון העז למצוא מזור לסבלם. עם ילדים היה ללאוניד קשר מיוחד: הוא ראה בהם מבוגרים קטנים, נהג לדבר איתם בהומור, והתייחס אליהם כבני אדם שווי זכויות. בהיותו בכיתה י' החליט לאוניד להגיש מועמדות ללימודי רפואה באוניברסיטה, וכדי להגביר את סיכוייו, התנדב לעבוד בבית מרקחת. אגב כך, למד את רזי הרוקחות. בשנים שלפני התפרקותה של ברית המועצות, לא קל היה ליהודים להתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת מוסקווה היוקרתית. על מנת לגבור על שאר המועמדים היה על לאוניד להתאמץ כפליים, אך לאוניד נועד להיות רופא, ובנחישותו, הצליח להתגבר על המכשולים ולהתקבל. בתום לימודיו התיכוניים נסע אפוא למוסקווה, והחל את לימודי הרפואה. שתי שנות לימודי רפואה הספיק לאוניד לסיים בבירת רוסיה עד עלייתו ארצה, בגפו, בראשית חודש יולי 1991. בהגיעו לא בזבז אף רגע, והחל מיד להתכונן למבחן הפסיכומטרי ולהגשת מועמדותו ללימודי רפואה. הוא התמודד באומץ עם חבלי הקליטה, עם השפה ועם קשיי ההתאקלמות בארץ החדשה, והתקבל היישר לשנה השנייה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, במסגרת העתודה האקדמית. תוך כדי לימודיו, החל לעבוד כסניטר בבית חולים לוינשטיין. ב-23.5.1993 התגייס לאוניד לצה"ל. הוא הוצב בחיל האוויר, ובראשית דרכו הצבאית שירת כרופא בגדוד נ"מ 66 שמקום ישיבתו ברמות נפתלי. לאוניד אהב מאוד את תפקידו ואת הצבא, מילא את משימותיו ברצינות לשביעות רצונם של מפקדיו, רכש חברים רבים, ואף שהחופשות היו מעטות – אחת לשבועיים-שלושה – קיבל זאת בקלות. במהלך שנת 1994 נפטר אביו. לאוניד גייס את כל כוחותיו ובמאמץ ניכר התמודד עם האסון. בתום שירותו הסדיר החליט להתנדב לצבא הקבע, והמשיך לשרת כרופא גדודי בגבול לבנון במשך קרוב לשנה. לאחר מכן, יצא לקורס קציני רפואה בחיל האוויר. ספורט, כבר אמרנו, לא היה הצד החזק של לאוניד, וכאן, בקורס הקצינים, היה לו קשה במיוחד – כושרו הגופני לא היה מן המשופרים והלימודים היו אינטנסיביים ותובעניים. אך לאוניד היה שאפתן, סובלני ובעל סיבולת גבוהה, וסיים את קורס הקצינים בהצלחה. בתום הקורס הוצב לאוניד כמנהל מרפאת "מחנה סירקין" שבפתח תקווה ושמח להיות סוף סוף קרוב לבית, בכפר סבא. באותה תקופה, ב-8.11.2001, נולדו שני ילדיו, התאומים רז וספיר. לאוניד, שתמיד אהב ילדים, היה אב למופת. בשנת 2003 מונה לאוניד למפקד גף רפואה בבסיס חיל האוויר "עובדה" שבדרום הרחוק, ועבר לשם עם משפחתו. בשנת 2006 יצא, במסגרת הצבא, ללימודי התמחות ברפואת משפחה בבית החולים "מאיר" שבכפר סבא, ועבד במחלקה הפנימית. במהלך שירותו יצא לאוניד לפולין עם משלחת "עדים במדים" של צה"ל לסיור במחנות ההשמדה, בעקבות קורבנות השואה. בחזרתו, העלה על הכתב את רשמיו מהמסע, ותיאר את תחושותיו כרופא בצבא ההגנה לישראל הניצב בראש מורם על האדמה ספוגת הדם היהודי. לאוניד, העידו כל מי שהכירו אותו, היה אדם נעים, ידידותי וחייכן, התחבר בקלות לאנשים ונהג בהם בכבוד. את שירותו ראה כשליחות, ובמקצוע הרפואה ראה אתגר אישי ומקצועי. הוא טיפל באהבה בחוליו, והפגין רמה מקצועית גבוהה. הייתה בלאוניד תמימות מסוימת שהעצימה את החיבה כלפיו – חף מהתנשאות ומאינטרסים, טוב לב ואדיב, וחבר אמיתי. לאוניד היה ידוע כמי שסולד משקרים, וכשהבטיח משהו, תמיד קיים. רב-סרן לאוניד גנדלר נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' בטבת תשס"ט (5.1.2009), והוא בן שלושים ושש. בחודשי חייו האחרונים נאבק לאוניד במחלת סרטן המח כשהוא מגלה תעצומות נפש, עד שכלו כוחותיו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבכפר סבא. הותיר בן ובת כבני שבע, אם ושתי אחיות. על מצבתו ביקשה המשפחה לחקוק את המילים "בן, אב, אח, דוד אהוב, חבר ורופא מסור / זכרו ישכון בליבנו לעד." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי: "לאוניד התמחה במחלקה לרפואת המשפחה בצה"ל שבמפקדת קצין הרפואה הראשי, אשר באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. במסגרת ההתמחות ביצע סבב במחלקה הפנימית של בית החולים 'מאיר'. מפקדיו של לאוניד מספרים כי הפגין רמה מקצועית גבוהה ויחס ומסירות יוצאי דופן כלפי מטופליו ועבודתו. לאוניד ניחן בסקרנות מקצועית ובאהבת האדם ובזכותן עשה חיל במקצועו בכלל ובהתמחות ברפואת המשפחה בפרט. לאוניד התמודד עם מחלתו מתוך דבקות בחיים, באומץ לב ובנחישות מעוררי השראה. דואב הלב על מותו של לאוניד בטרם עת. בטוחני, כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו וחבריו. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד." כתב למשפחה תת-אלוף ד"ר נחמן אש, קצין רפואה ראשי: "לאוניד החליט לקשור את חייו עם חיל הרפואה עת הצטרף ללימודי הרפואה במסגרת העתודה האקדמית. לאחר גיוסו, שירת כרופא גדודי בחיל האוויר ולאחר מכן כרופא בכיר בבסיסי החיל. לאוניד ביצע תפקידים מאתגרים אלו מתוך תחושת שליחות והביא לידי ביטוי רמה מקצועית גבוהה ויחס מצוין למטופליו. בהמשך, בחר להתמחות ברפואת המשפחה. לאוניד התבלט גם בשלב זה של שירותו ועשה בו חיל. בחודשים האחרונים ניהל לאוניד את המערכה על חייו. לאוניד עורר בכולנו הערכה והשתאות לנוכח האופן שבו התמודד עם מחלתו – באומץ לב, בקור רוח, בפיכחון ובצלילות. הייתה לי זכות ללוות אותו בתקופה זו מקרוב וללמוד על אהבתו ומסירותו למשפחה. שמחתי כי ניאות לקבל את תמיכתנו – המעט שיכולנו לסייע לו ולכם." את מכתבו סיים קרפ"ר בפנייה אישית לילדיו של לאוניד: "רז וספיר היקרים, אין במילים נחמה אל מול אסון מותו של אביכם. מבקש אני, בשמי ובשם מפקדי חיל הרפואה, רופאיו וחייליו, להשתתף באבלכם הכבד. אנו מאמצים אתכם אל ליבנו בחיבוק חם ואוהב. לעולם תהיו חלק בלתי נפרד ממשפחת חיל הרפואה." לאחר נפילתו, קיבלה משפחתו של לאוניד תעודת הוקרה וכבוד מאלוף אבי זמיר, ראש אגף כוח האדם בצה"ל, שבה נכתב: "רב-סרן לאוניד גנדלר התנדב לשירות הקבע בצה"ל. לאוניד ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו. צה"ל ינצור זכרו." לאוניד הותיר אחריו עבודת חקר על השפעת תרופות שנוטלות נשים בהיריון על התפתחות העובר. העבודה, שכתב במהלך התמחותו במחלקת מיילדות, התפרסמה בשנת 1998 בכתב העת האמריקאי "Medicine Today". מאמר נוסף שלאוניד השתתף בכתיבתו, על הקשר שבין שימוש בתרופות מסוימות לשיעורי המוות הגדלים מאסטמה בישראל, התפרסם במגזין היוקרתי"The Jurnal of Allergy and Clinical Immunology". במסגרת התמחותו ברפואת משפחה בבית החולים "מאיר", השתתף לאוניד במחקר ייחודי שבדק את הקשר שבין ריקודי בטן להרזיה ולשיפור מצב הרוח והביטחון העצמי אצל נשים. סדנת הדגמה של נושא המחקר – תרפיה דרך ריקודי בטן – נכללה באחד המושבים בכנס השנתי של איגוד רופאי המשפחה שנערך במרס 2009, כחודשיים לאחר פטירתו של לאוניד, והוקדשה לזכרו.
