גנדלמן, בוריס
בוריס, בן שרה ומנדל, נולד (יחד עם אחות-תאומה) ביום כ"ב בתמוז תש"י (7.7.1950) ברדוילישכס שברוסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשל"א (1971). הוא למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון בוילנה ואחרי-כן השתלם בפקולטות לפיסיקה ולמתמטיקה באוניברסיטה של וילנה. בוריס היה תלמיד שקדן וחרוץ. הוא הצטיין במקצוע המתמטיקה והיה אהוד על מוריו ועל חבריו לכיתה. הוא היה גם חובב ספורט ונמנה עם קבוצת הספורט של בית ספרו, כשחקן בנבחרת כדור-עף. כמו כן השתתף בתחרויות קליעה ובתחרויות החלקה על קרח. מטבעו היה רציני ומעמיק לחשוב. אף-על-פי שהיה חביב על הבריות, נהג להסתגר והרבה להתבודד. כבן היה נאמן מאוד להוריו וכיבד אותם וכן היה מסור ודואג למשפחתו. לאחר שאושרה בקשת משפחתו לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל, עזב את הלמודים באוניברסיטה. מיד לאחר שהגיע ארצה, החל ללמוד בבית-הספר להנדסאים בבאר-שבע, ושם התבלט כתלמיד מעולה וזכה בציונים טובים. בוריס גויס לצה"ל בראשית מאי 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס טען-קשר ובקורס מקצועות הטנק. הוא נחשב חייל אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. מפקדיו ציינו כי היה בעל כושר סבילות וכי מעולם לא התלונן על קשיים. בתקופת השירות בצה"ל הקפיד שלא לצער את הוריו, הרבה לבקר בבית ולטלפן, כדי להסיר דאגה מלבם. את כל חופשותיו בילה בחברת הוריו וחבריו הקרובים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח עם יחידתו והשתתף בקרבות הבלימה ברמת הגולן. בקרב שריון שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע הטנק שלו מאש אויב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, בוריס, שירת ביחידתי כאיש צוות טנק. הוא הוכיח את אישיותו ואת עוז רוחו בעומדו באומץ יחד עם חבריו, לנוכח פני האויב הסורי. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים".
