גן (גולדשטיין), יהושע

בן זהבה ויוסף, נולד ביום כ"ח בניסן תש"ו (29.5.1946) בלינץ שבאוסטריה. יהושע נולד במחנה של ניצולי שואה. בן 3 שנים הוא היה כשעלה עם הוריו לארץ, בשנת 1949. זמן קצר התגוררה המשפחה במחנה עולים ליד בנימינה, ולאחר מכן עברה לשיכון דן בתל-אביב. יהושע למד בבית-הספר היסודי בשיכון, ואחרי-כן המשיך בבית-הספר המקצועי "שבח". הוא הצטרף לתנועת "המחנות העולים", ואף שימש כמדריך בקן ברמת-החייל. יהושע הצטרף לגרעין נח"ל "קציעות", ובמשך ארבע שנים היה חבר בקיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה. תחביביו היו: מכניקה עדינה, חקלאות וגידול דבורים. הוא אהב את החי והצומח ואהב לטייל עם חבריו בתנועה ברחבי הארץ. במרס שנת 1965 התגייס יהושע לשירות סדיר בצה"ל, במסגרת נח"ל. הוא השתלם בקורסים לחובשים והשתתף במלחמת ששת הימים כחובש קרבי. אחרי המלחמה, בעת שסייר בתפקיד בבקעת הירדן, עלה עם רכבו על מוקש ונפצע. כשהשתחרר מצה"ל, חזר יהושע לגור בבית הוריו בתל-אביב. בתקופה זו, עבד כטכנאי במפעל תנורים "שביט" והיה פעיל ב"לשכה הצעירה" ברמת-חן ובגבעתיים. הוא סייע בארגון מסיבות לפצועי צה"ל, בשיקום אסירים ובארגון כיבוד לחיילים בטרמפיאדות. יהושע היה בין מקימי לשכת דור ההמשך של "בני-ברית" בראשון לציון. בשנת 1970 הכיר את ציונה, בת ראשון לציון, התחתן איתה והקים את ביתו בראשון לציון. הוא התחיל לעבוד בתעשייה האווירית, והתמיד בעבודתו זו יותר מעשר שנים. בתקופה זו נולדו ליהושע שלושת בניו. יהושע מילא את חובתו בשירות מילואים, השתלם בקורסים כחובש בתאג"ד ובמרפאה הגדודית. אחרי מלחמת ששת הימים הוא הועבר מיחידת חי"ר לתאג"ד, עקב בקשת הרופא הגדודי. במסמך העברתו נאמר: "המקצועיות והמסירות שגילה גרמו לכך שהרופא הגדודי רצה בו, בקרבתו. היה אהוב על חבריו ומפקדיו וכולם נהנו לעבוד איתו". בשנת 1974 עלה יהושע לדרגת רב"ט. מפקד חטיבתו המליץ באותה שנה להעלותו לדרגת סמל, אבל מסיבות נוהליות לא אושרה ההעלאה. בשנת 1977 הרחיב יהושע את פעילותו למען יישובי השומרון. יחד עם קבוצת חברים בתעשייה האווירית, הקים גרעין שנועד לעלות להתיישבות בשומרון. הוא לא נח ולא שקט עד שראה את היישוב בית-אריה הולך ומוקם על גבעת טרשים. מתחילת 1981 היה גם מזכיר החוץ של היישוב שבהקמה. בראשית אוגוסט 1981 נקרא יהושע לשירות מילואים. זה היה ימים מספר לפני שגרעין ההתיישבות עלה לבית-אריה. ביום 11.8.1981 נתקבלה ידיעה על רכב צה"ל שעלה על מוקש בבקעת הירדן, סמוך למקום שבו נפצע יהושע אחרי מלחמת ששת הימים. יהושע נחלץ להגיש עזרה לנפגעים. הוא יצא עם רכבו, ועלה גם הוא על מוקש ונפצע אנושות. בהיותו פצוע הדריך את החיילים שהיו איתו כיצד להגיש עזרה לפצועים. הוא הועבר לבית-החולים וביום י"ח באב תשמ"א (18.8.1981) מת מפצעיו. בן 35 שנים היה במותו. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "אנו חבריו ליחידה הכרנו את יהושע כאדם אחראי, כחובש מסור וחביב על חבריו ומפקדיו. את תפקידיו מילא תמיד בנאמנות ובמסירות ראויה לשבח. כאדם פתוח ורגיש שיתף אותנו לא אחת בחלומותיו לבנות את היישוב החדש בית-אריה, חלום על איכות חיים ודרך חיים שלא זכה להתגשמותם". אחרי שנפטר הוא הועלה לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. יהושע השאיר אחריו רעיה, שלושה בנים, הורים ושני אחים. אחרי שנפטר קיימה המשפחה את רצונו ועלתה להתיישב בבית-אריה. ביישוב החדש הוקם בית-ספר על שמו, וכן ספרייה ומרכז העשרה.