גמר, זליג

בן פסיה ומרדכי. נולד ביום ה' באלול תרס"ה (24.8.1905) בעיירה סטיפין בווהלין (רוסיה). בהיותו בן 9 עברה משפחתו להתגורר בעיר רובנה שהיתה עיר יהודית עממית. מרדכי, אביו של זליג, היה מחסידי סטולין ויהודי לאומי גאה. זליג התחנך על ברכי היהדות המסורתית – דף גמרא עם תוספות – ולימודים חילוניים לצידם. אביו היה לוקח אותו ואת אחיו לכל אספה ציונית שהתקיימה בעיר וזליג ספג לקרבו אהבה לעם היהודי ולארץ-ישראל. בהיותו בן 17 התיתם מאביו ומאז עמד ברשות עצמו ופרנס את המשפחה. אחרי שעות העבודה התמסר לפעילות ציונית. בשנת תרפ"ה (1925) עלה זליג לארץ-ישראל, עבד בסלילת כבישים ומאוחר יותר ניהל את מטעי ההדרים של מר בוקסר בנס ציונה. הוא היה פעיל בקרב ציבור הפועלים כחבר "הפועל הצעיר" ובמשך שלוש שנים היה חבר מועצת פועלי נס ציונה. זליג היה ממניחי היסוד לבנק העובדים במקום (קופת-מלוה של העובדים), ואחרי כן מנהלו בהתנדבות ללא שכר. כן היה ממייסדי מושב העובדים בית עובד ונטע במושב חלקת פרדס. זליג היה חבר "הגנה" פעל ומסור. הוא היה אחראי מטעם ה"הגנה" על הגנת "שכונת התימנים" שהיתה סמוכה לפרדס ערבי ששימש מקום ריכוז של פורעים, בנס-ציונה, אירגן את כל סידורי השמירה וביצע את תפקידו לדוגמא. בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט 1936)-1939) רבו ההתנכלויות לפועלים שיצאו לעבוד בפרדסי הסביבה. למרות הסכנות לא הפסיק זליג את עבודתו. ביום ג' בחשוון תרצ"ט (28.10.1938) כשחזר מעבודתו בפרדס בוקסר, נרצח מהמארב על-ידי קבוצת פורעים, והובא לקבורה בבית הקברות בנס-ציונה. השאיר אחריו אשה ושני בנים, אם אח ושתי אחיות.