גמליאלי, חיים

בן שרה וסעדיה, נולד בשנת 1924 בצנעא בירת תימן. הוא התחנך ב"חדר" וב"ישיבה" בנוסח תימן ואחר-כך עבד בסנדלרות. בשנת 1943 עזב את בית הוריו שלא בידיעתם ועלה לארץ. לאחר כמה חודשים כתב להם: "מה עז רצוני לראותכם כאן בארץ-ישראל. זרועות אחים יהודים קבלוני והנני מתפרנס בכבוד ובקשתי האחת מכם: עזבו את הרי החושך, נערו מעליכם את עפר הגלות ובואו לכאן, לארץ הצבי אשר הבטיחנו האל, ארץ זבת חלב ודבש. ערים בארצנו כתל-אביב אשר כולה יהודים ואין בה אשר ילטוש עין זועמת אלינו, כמו בארץ תימן. כאן ידנו על העליונה ובעזרת השם ארצנו תהיה שלנו". במכתבו האחרון הודיעם בשמחה שהתגייס לצבא ישראל "ובעזרת השם נכה את האויב שוק על ירך" והאיץ בהם שימהרו גם הם לבוא ארצה. אך כשעלו ארצה לאחר קום המדינה במבצע "מרבד הקסמים", לא ראוהו עוד. חיים התגייס באביב תש"ח לחטיבת "כרמלי", השתתף בקרבות שונים במשמר הירדן, בכיבוש עכו, בגליל המערבי והמזרחי ונתחבב על חבריו ומפקדיו בפשטותו ובקור-רוחו. באחרונה נשלח עם פלוגתו להגנת רמות נפתלי ותוך כדי הדיפת התקפה ערבית כבדה, אחרי הרעשת תותחים, נפל יחד עם עוד כמה מחבריו ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). נקבר ברמות נפתלי. ביום כ"ז באדר תש"י (16.3.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.