בן הגר וצדקי. נולד ביום כ"ג בתמוז תשמ"ד 23.7.1984)), בקיבוץ כפר החורש, אח צעיר לשני ובוגר לטלי. כשהיה גיא בן חמש עבר להתגורר עם משפחתו בקיבוץ עין זיוון. הוא למד בבתי-הספר היסודיים 'אביטל' שבקיבוץ מרום גולן ו'יצחק שדה' בכפר סבא, עד שבשנת 1995 עברה המשפחה ליישוב צור יגאל שבשרון, וגיא השתלב בבית-הספר 'צופית' שבמושב צופית. את לימודיו בחטיבת-הביניים ובתיכון עשה בבית-הספר האזורי 'עמי-אסף' בבית ברל. גיא גדל והיה לצעיר יפה תואר, גבוה ושרירי, בעל עור שחום ועיניים ירוקות בוהקות. הוא היה ידיד מסור ונאמן לחבריו, איתם הרבה לבלות, ותמיד היה נכון להושיט להם כתף תומכת ואוזן קשבת בשעות מצוקה. לגיא היו בפי משפחתו שמות חיבה רבים, כגון "גוגילי", "גוגון" ו"יוסקה". לחבריו, שכינו אותו "גאיה", אהב גיא להכין 'ארוחות שחיתות' מפוארות, ואף המציא 'ברכת מזון' מיוחדת רק להם. לגיא היה ידע נרחב בתחומים רבים, והוא הצטיין בכריזמה ובכושר ביטוי ייחודיים. את תכונותיו אלה ניצל לא אחת כדי למתוח את הסובבים אותו, ולשכנע אותם בקלות ב'עובדות' שהמציא, למשל קיומו של קנגורו בנגב. עוד בימי לימודיו בתיכון בלט גיא במוטיבציה העזה שלו לשרת את המדינה שאהב. הוא סיים את לימודי התיכון בהצטיינות, ועם זאת, מדי שנה, אסר על הוריו להתגאות בציוניו הגבוהים. הוא טען שציוני הבגרות אינם נחשבים בעיניו, ושאפשר יהיה להתגאות בו רק כאשר יסיים את קורס הקצינים בצה"ל בהצטיינות. הוא אף דאג להבטיח שבבוא העת יקבל מאחותו הבכורה שני את דרגות הקצונה המשומשות שלה, וכן את הדרגות הבכירות יותר של דודו דני, שנהרג בתאונת-דרכים, ושנשמרו על-ידי סבתו של גיא. גיא שאף לשרת בצה"ל כקצין ביחידת חי"ר מובחרת. חודשים רבים לפני גיוסו התכונן לכך באימוני כושר גופני מפרכים. הוא התמיד באימונים בעקשנות רבה, על אף שאיש מחבריו לא רצה להצטרף אליו. בחודש דצמבר 2002 התגייס גיא לצה"ל ושובץ למחזור הראשון של מסלול ייעודי לקצונה, בחיל-מודיעין השדה. גיא לא היה מרוצה משיבוצו הצבאי, ועשה מאמצים כבירים לעבור ולשרת באחת מיחידות חיל הרגלים המובחרות. הוא הסביר זאת בכך שהוא אינו רוצה להימנות עם אלה שרק מתכננים את המבצעים, ושמצפונו ייסר אותו אם תתרחש באחד הימים תקלה, והוא יצטרך להגיע להורים שבניהם נפגעו ולתרץ את הכישלון. "אני צריך לחנך ולאמן את החיילים שלי, וללכת בראש הכוח, כדי לבצע את הפעולה בצורה הטובה ביותר ולהחזיר את כולם הביתה בשלום," טען בלהט אופייני. במסגרת המאבק חסר הפשרות שלו לעבור לאחת הסיירות, הפך גיא לאתלט מצטיין. הוא המשיך, באורח עצמאי, באימוני הכושר הקשים, ובתקופת הטירונות אף השיג לעצמו אישור מיוחד ממפקדיו לצאת לריצות לאחר שעות האימונים, בעת שחבריו הלכו לישון. עם סיום הטירונות, עבר גיא לבית-הספר למודיעין שדה והחל בקורס מש"קי מודיעין, שהוא השלב הראשון של המסלול בדרך לקצונה. כחמישה שבועות לאחר תחילת הקורס, בצהרי יום 21.4.2003, במהלך סיור ברמת הגולן שנערך במסגרת שבוע תודעת אויב – סוריה, הגיעו חניכי הקורס ליישוב כרכום, ומשם ירדו ברגל ל'גשר הדודות' ההרוס שעל נהר הירדן. עם הגיעם לקו המים פקד עליהם מפקד הקורס, קצין בדרגת סגן, לחצות את הנהר, ולחזור לאותה נקודה בתוך חמש-עשרה דקות. גיא הזדרז, כהרגלו, להיות הראשון שימלא את המשימה. הוא תר אחר נקודה שנראתה נוחה למעבר, אך בגלל הזרם העז של המים, שהתחזק בעקבות הגשמים הכבדים שירדו בחורף הקודם, הוא נפל, נחבט ככל הנראה בראשו, נסחף ונעלם במימי הנהר. ביום כ' בניסן תשס"ג 22.4.2003)), לאחר יממה שלמה של חיפושים, שנטלו בהם חלק מסוקים וכוחות קרקע, נמצאה גופתו של גיא בעומק חמישה מטרים מתחת לפני המים, כ- 400 מטר מהנקודה שממנה נסחף. הגופה נמצאה במקום שבו שיערו המחפשים כל העת שתימצא, אולם הם הצליחו להגיע אליה רק לאחר שהוטה אפיק הנהר, באמצעות ציוד הנדסי כבד. ימים ספורים טרם נפילתו, הצליח גיא במאמציו לשכנע את מפקדיו לאפשר לו לצאת לגיבוש של שייטת 13. גיא הספיק לשרת בצה"ל כחמישה חודשים בלבד. ביום 24.4.2003 הובא למנוחת עולמים, בחלקה הצבאית בבית העלמין בכוכב יאיר, כשלושה חודשים לפני יום הולדתו התשעה-עשר. גיא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט. במכתב שכתבו חבריו של גיא לקורס, ושנמצא על קברו למחרת ההלוויה, נכתב: "… גיא, אמרת שצה"ל מייצר הרבה מאוד מפקדים אבל מעט מאוד מנהיגים. הבנו שאתה היית אחד מאותם מנהיגים, אלה שסוחפים אחריהם אנשים ולא רק בגלל הדרגות אלא בגלל מי שהם. אותו אדם שהדבר הראשון שהוא קם איתו בבוקר, והדבר האחרון שהוא הולך לישון איתו היה איך לעזור ולמי, ומה צריך לעשות כדי שהכל יהיה מושלם. אתה היית מנהיג ולא מפקד… זה לא נתפס לנו שאנחנו מספידים אותך, זה שהפציץ אותנו בכל האידיאלים שלו שלפעמים נראו לא הגיוניים מרוב שהם היו פטריוטיים…" רות וסרמן, המחנכת של גיא בשנות לימודיו בתיכון, תיארה אותו כצעיר שאפתן, שתמיד ביקש להיות הראשון, ושנבדל מחבריו בטוב ליבו, בגדלות הרוח שלו וביכולתו יוצאת הדופן לראות גם את האדם שמאחורי המורה. במכתב ששלחה לאייל, חברו הטוב של גיא, כתבה: "גיא, שהיה ציני כביכול, היה כולו תום ותמימות. בלב שלם בטח במפקדו, כפי שלתמהוני ותדהמתי פעמים רבות בטח במוריו. הגר (אמו של גיא) טוענת שגיא נהרג כי היה חשוב לו להיות ראשון, ואני טוענת שגיא היה נהרג גם אם היה שני – כי היה קופץ להציל את הראשון, וגם אם היה שלישי כי היה מזנק למים כדי להציל את שניהם… לגיא היה תמיד מאבק פנימי להיות ראשון. את הבחינה סיים אחרון, כי שיפר עוד ועוד ותיקן שוב ושוב… השיר 'אני שומע משהו נופל' מסתיים במלים 'לעולם לעולם לא יהיה לי מנחם'. כך הוא המוות, ובוודאי מותו של גיא." על גדות הירדן בסמוך ל"גשר הדודות" הוקם גל-עד לזכרו של גיא. אנדרטה לזכרו הוקמה על גבעה נישאה ביישובו צור יגאל.זכרו של גיא מונצח באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין בגלילות, וכן בחדר ההנצחה בבית-הספר למודיעין שדה, שהוקם ביוני 2003. לזכרו הוקם אתר אינטרנט שכתובתו: g.co.il-www.guy
