גמזו, דוד

דוד, בן רחל ויוסף, נולד בשנת תש"ד (1944) בשיראז שבפרס ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בעיר מולדתו. בשנת תשי"ז (1956) עלו דוד ובני-משפחתו לארץ והוא סיים את לימודיו בבית-הספר 'אופקים' שבדימונה. דוד היה תלמיד טוב וממושמע, אהוב על חבריו לכיתה ועל מוריו. הוא היה פעיל בארגוני נוער בדימונה, אהב ספורט והצטיין בעיקר בתחום הכדורעף, ואף שיחק בקבוצת 'הפועל דימונה' בענף זה. בתקופה מסוימת עמדה קבוצתו בראש טבלת-הליגה באזור. הוא היה צעיר חברותי, שמח לעזור לחבר בעת צרה, בעל מזג נוח וכוח רצון עז. הוא אהב לצעוד והשתתף בכמה וכמה צעדות ברחבי הארץ. דוד גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1962. תחילה שירת בחטיבת 'גולני' בצפון הארץ כרובאי חרמ"ש ואחרי-כן ביקש לשרת במקום קרוב יותר למשפחתו והועבר לפיקוד הדרום. בצבא הצטיין כחייל אחראי ומסור. לדברי מפקדו, היה דוד לוחם אמיץ-לב וחייל למופת, שביצע את כל המשימות שהוטלו עליו בנאמנות ובדייקנות. הוא היה חביב על כל חיילי פלוגתו. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר חזר דוד לדימונה הקים לו בית ועבד כמכונאי, כחשמלאי וכמסגר במפעל 'סיבי דימונה'. הוא היה עובד מעולה, מסור לעבודתו ואהוב על חבריו לעבודה. במלחמת יום הכיפורים היה דוד לוחם חרמ"ש ביחידת שריון והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע דוד ונהרג בנגמ"ש שלו תוך כדי הסתערות על מתחם של המצרים דרומית לאגם המר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה ובת פעוטה, הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון משה דיין, כי דוד היה חייל מסור וחבר נאמן, אהוב על כל מי שהכירו. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת בדימונה; דברים על דמותו כלולים בחוברת "ההולכים ראשונה", שהוצאה לאור לזכר חללי החטיבה שלו.