גם, יוסף

בן רחל ושמריהו, נולד ביום י"ד בתשרי תרפ"ט (28.9.1928) בעיר בריסק, פולין ועלה ארצה בשנת 1934. הוא סיים את בית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. אחר-כך עבד כפקיד-עוזר ובערבים ביקר בבית-ספר למסחר. עם סיום לימודיו מונה לפקיד אחראי. אביו החולה לא היה סוגל לעבודה ויוסף היה המפרנס העיקרי בבית. הוא נשא את עולו באהבה, לא התאונן וקיווה לימים טובים יותר. למרות שהיה עסוק מרבית זמנו, מצא שהות לעיין בספר או לשחק במשחק השחמט האהוב עליו. היה צנוע ונחבא אל הכלים. מגיל 16 היה פעיל ב"הגנה", אך מעולם לא סיפר בבית על פרטי פעולתו. כשפרצה מלחמת-העצמאות לא חיכה לצו הגיוס ויצא לגוש עציון. הוא לא חפץ להדאיג את הוריו, אך מסר להם: "אני יוצא לדרך רחוקה". והוסיף: "וכי מי יילך אם לא אני וצעירים כמוני? איני רוצה שגורלנו יהיה כגורל יהודי אירופה". היה גאה בכך שבעומדו על משמרתו בכפר עציון הוא מגן על הוריו בתל- אביב ובמכתבו האחרון ביקש כי יסלחו לו על שאינו מסב ב"סדר" ליד שולחן אבא: "מקומי במשלט, על-יד הרובה…" יוסף נפל ביום כ"ו בניסן תש"ח (4.5.1948) בהתקפת הלגיון על גוש עציון ועימו אבד גם היומן שהקפיד לכתוב בו את העובר עליו. נקבר בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.